דִּינֵי תְפִלַּת מִנְחָה (סי' סט א)
סעיף א':
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא, לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲנָה אֵלִיָּהוּ אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיְּהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ. וְהַטַּעַם שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה, הִיא חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי כִּי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר זְמַנָּהּ יָדוּעַ, בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ מִמִּטָּתוֹ יִתְפַּלֵּל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיְּהֵא טָרוּד בַּעֲסָקָיו. וְכֵן תְּפִלַּת עַרְבִית בַּלַּיְלָה זְמַנָּהּ יָדוּעַ, בְּבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ וְהוּא פָּנוּי מֵעֲסָקָיו. אֲבָל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה זְמַנָּהּ הוּא בְּעוֹד שֶׁהַיּוֹם גָּדוֹל, וְהָאָדָם טָרוּד בַּעֲסָקָיו וְהוּא צָרִיךְ לָשִֹים אֶל לִבּוֹ וְלִפְנוֹת מִכָּל עֲסָקָיו וּלְהִתְפַּלֵּל, עַל כֵּן שְֹכָרָהּ הַרְבֵּה מְאֹד:
