בשר שנמצא ברחוב
מַעֲשֶׂה בְּאדם שֶׁהָלַךְ בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה, שֶׁרֹב תּוֹשָׁבֶיהָ יְהוּדִים.
לְפֶתַע הֵרִיחַ נֹחַ רֵיחַ נִפְלָא שֶׁל בָּשָׂר, הָלַךְ אַחַר הָרֵיחַ וּמָצָא עַל הַקַּרְקַע בָּשָׂר מְבֻשָּׁל וּמְתֻבָּל הֵיטֵב. בָּדַק הֵיטֵב וְרָאָה שֶׁאֵין סִמָּנִים עַל הַבָּשָׂר, כָּךְ שֶׁמֻּתָּר לָקַחַת אוֹתוֹ.
נָטַל האיש אֶת הַבָּשָׂר, הִנִּיחוֹ בְּשַׂקִּית וְאז פגש יְהוּדִי בָּרְחוֹב ושאל אותו- אֱמָר-נָא לִי, האם רֹב הַתּוֹשָׁבִים בָּעִיר הַזּוֹ יְהוּדִים ? הָאִישׁ הָשִׁיב: כֵּן. אָמַר מוצא הבשר- אִם-כֵּן, מֻתָּר לִי לֶאֱכֹל אֶת הַבָּשָׂר. אָמַר לו בתגובה הָאִישׁ: אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, יֵשׁ בְּעָיָה, כִּי בָּעִיר הַזּוֹ יֵשׁ חֲנוּת אַחַת שֶׁל גּוֹיִם, וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי הַבָּשָׂר הִגִּיעַ מֵהַחֲנוּת הַזּוֹ.
על מקרה כגון זה פוסקת הגמרא כך:
מֻּתָּר לֶאֱכֹל אֶת הַבָּשָׂר כִּי "הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב". מֵאַחַר שֶׁרֹב חֲנֻיּוֹת הַבָּשָׂר בָּעִיר הַזּוֹ מוֹכְרוֹת בָּשָׂר כָּשֵׁר, אֲנַחְנוּ מְנִיחִים שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁמָּצָא האיש הוּא אכן בָּשָׂר כָּשֵׁר.
(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).
