חִידַת הַגָּמָל הָעִוֵּר
הַגמרא מְבִיא בָּרַיְתָא הַמְסַפֶּרֶת מַעֲשֶׂה שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתָּן לִלְמֹד עַל פִּקְּחוּתָם שֶׁל שְׁנֵי יְהוּדִים.
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי יְהוּדִים שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּיַד נָכְרִי וְהוּא הוֹלִיכָם בַּדֶּרֶךְ. שָׁמַע הַחוֹטֵף אֶת אַחַד הַשְּׁבוּיִים אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: בְּמֶרְחַק מָה מֵאִתָּנוּ צוֹעֵד גָּמָל עִוֵּר בְּעֵינוֹ הָאַחַת, עַל גַּבּוֹ נֹאד יַיִן וְנֹאד שֶׁמֶן, וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים מוֹלִיכִים אוֹתוֹ, אֶחָד יְהוּדִי וְאֶחָד נָכְרִי.
הִתְפַּלֵּא הַחוֹטֵף ושאל אותם: זֹאת מִנַּיִן לָכֶם?
הֱשִׁיבוּהוּ: שֶׁהַגָּמָל עִוֵּר בְּעַיִן אַחַת אָנוּ יוֹדְעִים מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הָעֲשָׂבִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, אֶלָּא מִצַּד אֶחָד בִּלְבַד, כַּנִּרְאֶה אֵינוֹ מַבְחִין בָּעֲשָׂבִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי.
שֶׁהוּא נוֹשֵׂא נֹאד יַיִן וְנֹאד שֶׁמֶן אָנוּ יוֹדְעִים כִּי זָלְגוּ טִפּוֹת מִן הַנֹּאדוֹת, חֶלְקָן נִבְלְעוּ בַּחוֹל וְחֶלְקָן נוֹתְרוּ מֵעָלָיו. הַיַּיִן נִבְלַע מִיָּד, וְהַשֶּׁמֶן סָמִיךְ וְנוֹתַר יוֹתֵר זְמָן עַל הַחוֹל לִפְנֵי שֶׁהוּא נִבְלַע בּוֹ.
מוֹסִיפָה הַגְּמָרָא וְאוֹמֶרֶת - מֵהֵיכָן יָדְעוּ שֶׁמוֹלִיכֵי הַגָּמָל הָאֶחָד יְהוּדִי וְהָאַחֵר נָכְרִי? מִכֵּיוָן שְׁהֶם הִבְחִינוּ שֶׁאֶחָד מֵהֶם צָנוּעַ וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ צָנוּעַ.
