סירוק הפאות

במשנה: משנה נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק (נזיר מב, א).

הגאון רבי עקיבא איגר (גליון הש"ס שבועות ב:) כתב, שכשם שהנזיר אסור לסרק את שערו, מפני שפסיק רישא הוא שיתלשו שערותיו, כך גם אסור לכל אדם לסרק את פאת ראשו, מפני שפסיק רישא הוא שיתלשו שערותיו. וסיים שדבר זה צריך עיון לדינא.

אולם הקהילות יעקב (גליונות קה"י שבועות שם) תמה על דברי הגרעק"א, וכתב: לכאורה אינו מובן, דאטו על ידי הסרוק יתלוש כל שערות הפאה, ודוקא בנזיר אמרינן דאינו סורק לפי שכל שני שערות איסורא הוא, ונראה דכונת הגרעק"א ז"ל לשיטת הסמ"ג דכל שתי שערות שבפאות אסור.

הגרעק"א שלח שאלה זו לחתם סופר, ובתשובתו כתב החת"ס (יו"ד סי' קלט, קמ) להתיר זאת, והוכיח כן גם ממה שאמרו בסוגיין שהנזיר אסור לסרק שערות ראשו, ואם תמצא לומר שכל אדם אסור לסרוק פיאות ראשו, אם כן היה לו לתנא לחדש לנו חידוש זה שהוא חידוש הנוגע לכל אדם. והביא שלמעשה לא ראה לרבנן קשישאי שיחמירו בזה, ואף רבו של החת"ס רבי נתן אדלר נהג להתיר זאת.

וסיים החת"ס: העולה לדינא, דמכל האמור נראה לי פשוט היתר גמור בלי פקפוק, וזכות למנהגן של ישראל למיסרק רישא במסרק מבלי לתלות בוקי סריקי ברבותינו.

ובכרם שלמה (סי' קפא סק"ו) כתב שאם הוא פסיק רישא שיתלשו שערותיו ע"י הסריקה, יש להחמיר ולא לסרק את פאת ראשו.

בתשובות והנהגות (ח"א סי' תס) הביא דברי החת"ס והגרעק"א וכתב שראה כמה גאוני ארץ שהקילו בזה, ומדינא מותר והמחמיר לעצמו לבד יחמיר כהגרע"א זצ"ל אבל אין מורין בזה להחמיר. וכ"כ באבני ישפה (ח"ב סי' סח) שהמנהג להקל כמבואר בחת"ס. ועיין ביסודי ישורון (ח"ד עמוד מז, קז) שהאריך בנידון זה.