נטילת לולב בזמן הזה על יד הכותל המערבי

במשנה, אלו מומין שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה וכו'. והנה בסוכה (מא.) שנינו, שהלולב ניטל במקדש מן התורה בכל שבעת ימי הסוכות, ובמדינה אינו ניטל מן התורה אלא יום אחד. ונחלקו רש"י והרמב"ם בפירוש מקדש ומדינה, שרש"י (ד"ה במדינה) כתב, שמקדש היינו רק בית המקדש עצמו, ומדינה כוללת גם את ירושלים. אך הרמב"ם בפירוש המשניות (סוכה פ"ג מי"ב) כתב, שגם ירושלים היא בכלל מקדש, ומדינה היינו כל ארץ ישראל, מלבד ירושלים. וכתב בתוספות יום טוב (שקלים פ"א מ"ג ד"ה במדינה) שבמעשר שני (פ"ג מ"ד) מוכח כפירוש הרמב"ם, שכל ירושלים היא בכלל מקדש, ובסוטה (פ"ז מ"ו) מוכח כפירוש רש"י, שמקדש אינו אלא בית המקדש בלבד.
ובתוספות חדשים על המשניות (שקלים שם) כתב, שהראיה היותר גדולה לדעת רש"י היא ממשנתנו, שאמרה שיש מומין שאינם מומין גמורים שיוכלו לשחוט מכוחן את הבכור במדינה לצורך אכילה, אבל חשובים הם מומין לפסול את הבכור שלא יקריבוהו בבית המקדש. ולשון המשנה היא, שעל מומין אלו אין שוחטים לא במקדש ולא במדינה. ומפורש שהמקדש הוא בית המקדש ממש, שבו שוחטים את הבכור לקרבן, ולא כל ירושלים, ושלא כדברי הרמב"ם.
ובשמן רוקח (בסוגייתנו ד"ה ואלו שאין) כתב, שצריך לומר בדעת הרמב"ם, שהשמות מקדש ומדינה מתחלפים לפי הענין המורה לזה, וירושלים נחשבת מקדש ביחס לכל ארץ ישראל, אך לפעמים נקרא רק בית המקדש בשם מקדש, וירושלים נקראת מדינה בערכו. והביא מדברי כמה אחרונים שכתבו כיסוד זה בדעת הרמב"ם.
החילוק היוצא להלכה בזמן הזה ממחלוקת רש"י והרמב"ם, הוא לפי מה שכתב בבכורי יעקב (סי' תרנח סק"א) לחדש, שלפי דעת הרמב"ם שסובר שבירושלים יש חיוב בנטילת לולב מן התורה כל שבעה, גם בזמן הזה שאין ביהמ"ק קיים יש מצוה מן התורה ליטול לולב כל שבעת ימי החג בירושלים, ולפי זה כתב שצריכים להדר בירושלים בכל ימי החג שיהיה הלולב שלו, כיון שמצות הנטילה היא מדאורייתא בכל ימי החג.
ויש שכתבו שזה היה טעם מנהגו של רב האי גאון המובא בספר חסידים (מקיצי נרדמים סי' תרל), שהיה עולה לירושלים בכל שנה לקראת חג הסוכות, שאפשר שהיה סובר כדעת הרמב"ם שמצות לולב נוהגת מן התורה בירושלים בכל שבעת ימי חג הסוכות, וחוץ לירושלים אין המצוה נוהגת מן התורה אלא ביום הראשון של החג בלבד, ולכן עלה לירושלים כדי לקיים בה מצות נטילת לולב מן התורה. ולפי זה יש שכתבו שמי שעולה בחג הסוכות למקומות שיש בהם קדושת ירושלים שהם מגבולות ירושלים שנתקדשה, כמו במקום הכותל המערבי, צריך לחזור וליטול לולב פעם שניה, כיון שהפעם הראשונה שנטל לא היה מחויב בה אלא מדרבנן, כיון שנטל את הלולב במדינה ובמדינה אין חיוב נטילת לולב מן התורה אלא ביום הראשון, ועכשיו הגיע לירושלים החייבת בכל שבעת הימים מן התורה, וחיוב זה שמן התורה עדיין לא יצא ידי חובתו במה שנטל קודם כשהיה מחויב רק מדרבנן, ועל כן בהגיעו לכותל המערבי צריך כל אחד לחזור וליטול לולב שנית.
והנה בבכורי יעקב הביא דברי הרדב"ז (שו"ת, ח"ב סי' תרלג), שכתב בטעם שפודים מעשר שני בירושלים בזמן הזה, שמקובל ששכונת היהודים בזמנינו אינו בתוך שטח ירושלים המקודש, אלא בתוך ציון שלא נתקדש בקדושת ירושלים, ולכן סמכו בזה על הראב"ד (בית הבחירה פ"ו הי"ד) שחלק על הרמב"ם (שם) וסובר שקדושת ירושלים לא נתקדשה לעתיד לבוא. וכתב בבכורי יעקב לפי"ז, שכל דבריו לענין נטילת לולב בזמן הזה שהוא מהתורה, אמורים רק לגבי מקומות שודאי נתקדשו בקדושת ירושלים, אבל בשכונת היהודים ובבית הכנסת שלהם שבירושלים אין שם חיוב מן התורה, כיון שיש ב' ספיקות בדבר, ספק אחד אם מקום זה קדוש בקדושת ירושלים, ועוד שמא הלכה כהראב"ד, שירושלים אינה קדושה בזמן הזה, אף באותם המקומות שהיו קדושים בזמן הבית.
לפי זה כתבו הפוסקים, שגם במקום שודאי נתקדש בקדושת ירושלים יש עדיין להסתפק ספיקות אחרים אם יש חיוב נטילת לולב מן התורה, כיון שיש הרבה פוסקים הסוברים שאם קיים אדם מצוה בזמן שהיה חייב בה מדרבנן ואחר כך נתחייב בה מן התורה, אינו צריך לחזור ולקיימה שנית [מג"א (סי' רסז סק"א), שו"ת משיב דבר (או"ח סי' יח), שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קכא), שו"ת נחלת בנימין (או"ח סי' קיד)], ויש להסתפק שמא הלכה כמותם. וכן יש ספק נוסף, שיתכן שקדושת ירושלים בטלה בזמן הזה וכדעת הראב"ד, ואם כן גם אם חייבים בנטילת לולב בירושלים כל שבעה מן התורה, אין חיוב זה נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים ולא בזמן הזה (ציץ הקודש סי' מז). ומחמת ספיקות אלו ועוד ספיקות, יש בכל אופן ספק ספיקא, ואין לחייב בנטילת לולב בכותל המערבי מן התורה [וראה עוד בשו"ת כפי אהרן (ח"ב או"ח סי' יא), שו"ת שארית ישראל (או"ח סי' לא), ומועדים וזמנים (ח"ה סי' שמח הע' א)].
ובספר בית אב (שלזינגר, פר' בהעלותך) כתב מעשה שהיה בימי נעוריו, שהיה מנהג בחורים שבימי החג היו הולכים עם הד' מינים לכותל המערבי כדי לקיים מצות עשה דאורייתא כל שבעה, וכשסיפר דבר זה להגרי"ז מבריסק, אמר לו שאין זו מדריגת הצדיקים במדתם האמיתית של יראת חטא, שהם די להם במה שמצווים, ושמים כל מעיינם שלא להחסיר ח"ו מן המצוה, ומכל שכן שיראים להכניס עצמם למצוות שאינם מחויבים בהם, היפך דעת ההמון שאינם יודעים יראת חטא מהי.