הפסד פירות שביעית בפחות מכזית

כתב הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"ה ה"א-ג), 'פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה ולסיכה ולהדלקת הנר ולצביעה, מפי השמועה למדו תהיה אף להדלקת נר ולצבוע בה צבע. לאכילה ולשתייה כיצד, לאכול דבר שדרכו לאכול, ולשתות דבר שדרכו לשתות, כדין תרומה ומעשר שני. ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומעשר שני, דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה, כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר'. ומבואר בזה שאסור להפסיד פירות שביעית אלא צריך לאכלם כדרך אכילתם.
בבית רידב"ז (על פאת השלחן סי' ה סק"א) כתב, שכיון שאיסור הפסד פירות שביעית הוא לאו הבא מכלל עשה, שנאמר (ויקרא כה ו) 'לאכלה', ודרשו חכמים (פסחים נב:) שעומד רק לאכילה ולא להפסד, אם כן יש להסתפק אם שיעור ההפסד לעבור עליו באיסור הוא כשיעור המצוה בקיום העשה, וכיון שמצות אכילה מקיימים רק בכזית, כמו כן אין איסור בהפסד פירות שביעית בפחות מכזית. או שמא אין ענין זה לזה, ורק במצוות שבאכילה שייך איסור כזית, אבל באיסור הפסד כיון שאין בו אכילה הרי הוא אסור גם בכל שהוא ועובר גם בפחות מכזית.
והביא הרידב"ז ראיה מסוגייתנו שהאיסור הוא גם בפחות מכזית. שבסוגייתנו הובאו דברי רב חסדא שבהמה שנתפסה בקדושת שביעית הרי היא פטורה מן הבכורה, משום שבכור צריך להקטיר את אימוריו, ובהמת שביעית אסור לשרפה משום שהוא הפסד. ולכאורה קשה שהרי יכולים להקטיר את האימורים כשיעור שומשום אחר שומשום, וכך יקיימו מצות הקטרת האימורים בבהמת שביעית גם אם תהיה חייבת בבכורה. ואי אפשר לומר שהטעם הוא משום שאין דרך הקטרה בכך, כיון שבמנחות (טז:) נחלקו רב המנונא רב חסדא ורב ששת אם דרך הקטרה בכך שהקטיר כשיעור שומשום אחר שיעור שומשום, ולא נתברר שם מי משלשת האמוראים הוא שסובר שאין דרך הקטרה בכך, ואם טעמו של רב חסדא בסוגייתנו הוא מפני שסובר שאין דרך הקטרה בכך יקשה, למה לא הכריעו בגמרא שם שרב חסדא הוא הסובר כן.
ועל כרחך צריך לומר, שטעם אחר יש בדבר שאי אפשר להקטיר אימורי בהמת שביעית כשומשום אחר שומשום, משום שיש איסור בהפסד דבר הקדוש בקדושת שביעית גם אם מפסידו פחות פחות מכזית, וגם אם יקטירו את האימורים בכדי שומשום עדיין יהיה בזה איסור משום הפסד פירות שביעית.
ובהערות לקונטרס משמרת להבית (לבעל חזון נחום, נדפס בסוף ח"ב, ובכמה דפוסים בסוף פאת השלחן) הביא הרידב"ז שבעל חזון נחום צידד לדחות ראיה זו, שיש לומר שדרך הקטרה היא גם כשמקטיר כשיעור שומשום אחר שיעור שומשום, ובאופן זה גם אין איסור הפסד שביעית, ומכל מקום אי אפשר להקטיר את הבכור באופן זה. שהרי אם יבואו להקטיר את הכל בתוך כדי אכילת פרס, ודאי יצטרף הכל לשיעור כזית ויהיה בו איסור הפסד שביעית, כשם שבאכילה מצטרפות אכילות רבות לשיעור כזית אם אוכל את הכל בתוך כדי אכילת פרס. ואם יקטיר את הכל ביותר מכדי אכילת פרס, הרי אין זה הקטרת כזית כיון שאינם מצטרפים, ולכן לא הוכיחו בגמרא שם שרב חסדא הוא הסובר שפסול הוא ואינו פיגול ולא כשר.
אמנם בזבחים (לא:) בעי רבא, אם חישב מחשבת פיגול לאכול כזית חוץ לזמנו ביותר מכדי אכילת פרס, האם זה פיגול, האם מדמים זאת לאכילת מזבח או לאכילת אדם, ופירש רש"י שבאכילת מזבח הוא לפעמים יותר מכדי אכילת פרס, כיון שאינו ממהר לשרוף, ואם כן יכול לעשות היסק קטן שישרף פחות מכדי אכילת פרס, ואין בזה איסור של 'לאכלה' ולא לשריפה, כיון שהוא פחות מכזית בכדי אכילת פרס, אמנם יש לדחות שכיון שכל הכזית עומדת להשרף יש בזה משום 'לאכלה' ולא להפסד, יעו"ש שהביא עוד ראיות לנידון זה.