מלך המרבה לו סוסים, אם עובר באיסור על כל סוס וסוס
נאמר (דברים יז טז) 'רק לא ירבה לו סוסים', שיש איסור למלך להרבות לו סוסים. ומבואר בברייתא (סנהדרין כא:) שממה שנאמר 'סוסים' ולא 'סוס', דורשים שעובר באיסור על כל סוס וסוס.
והקשה בנשמת חיים (שו"ת, סי' קלא ד"ה ודאתאן), מדוע צריך פסוק מיוחד על כך שחייב על כל סוס וסוס, הרי כל סוס הוא גוף אחר מחבירו, וכלל הוא שכשיש גופין מוחלקין חייב על כל אחד ואחד, וכמבואר במשנתנו שאם שחט פרה ואחר כך שחט את שני בניה, הרי הוא סופג שמונים מלקות, ארבעים מלקות על כל שחיטה ושחיטה.
, וזאת משום שכל גוף חלוק מחבירו ולכן חייב על כל אחת ואחת, ואם כן מדוע צריך פסוק מיוחד בפרשת 'לא ירבה לו סוסים' לחייב על כל אחד ואחד [ומבואר ברמב"ם (שגגות פ"ה ה"ג) שגם בבהמה שייך לומר שגופין מוחלקין.
וכן הביא במשנה למלך (איסורי ביאה פ"א ה"א) מתוספות רי"ד (קידושין עז: ד"ה מהו), ובתוספות (מכות כ: ד"ה לא, זבחים עח. ד"ה הפיגול) מבואר שאף בדבר שאינו בעלי חיים אומרים גופין מוחלקין, וראה עוד להלן בענין זה].
ותירץ בנשמת חיים, שיש לחלק בין גופין מוחלקין המבואר בסוגייתנו לגופין מוחלקין של איסור ריבוי סוסים, לפי שבסוגייתנו כששוחט אם ושני בניה, הרי הוא עושה את מעשה האיסור של אותו ואת בנו בגוף כל בהמה ובהמה, אולם בריבוי סוסים אין מעשה האיסור בגוף הסוסים, שהרי הוא יכול לעבור על האיסור אף כשאין הבהמות לפניו כלל, וזאת על ידי שיקנה מאה סוסים בבת אחת על ידי קנין חליפין או על ידי קנין אגב קרקע, ובודאי באופן זה עובר על האיסור אף שאין הבהמות לפניו כלל, ולכן היה צד לומר שבריבוי סוסים אינו עובר באיסור על כל אחד ואחד, ומשום כך הוצרכה הברייתא לדרשה מיוחדת שאף בזה עובר באיסור על כל סוס וסוס. וראה שם מה שכתב לפי זה גם לענין האיסור 'לא ירבה לו נשים' (דברים יז יז) הנאמר במלך.
