'כפרות' שנמצא בה טריפה

מנהג ישראל לקחת בערב יום כפור תרנגול לזכר ותרנגולת לנקיבה, ולסובבה סביב הראש ג' פעמים, ולומר זה חליפתי זה תמורתי וכו'.
מקור המנהג הוא לזכר שעיר המשתלח שהכהן הגדול התוודה עליו על כל עוונות בני ישראל, ולאחר מכן שלחוהו לעזאזל.
בספר קצה המטה (על המטה אפרים סי' תרד ס"ק יב) הביא בשם ספר תורת אביגדור (או"ח סי' תרה) ובשם השלחן שלמה, שאם נמצאת התרנגולת שלקחו ל'כפרות' טריפה, יעשה סדר הכפרות בעוף אחר, דוגמת קרבן שנמצא טריפה.
וכתב ה'קצה המטה' שכן מסתבר, ובפרט לפי מה שמבואר בדברי האר"י הק' שעניין הכפרות הוא כעניין שעיר המשתלח, ומבואר ברמב"ם (עבודת יוה"כ פ"ה הי"ח) שטריפה פסול לשעיר המשתלח.
אולם הביא בשם השדי חמד (מערכת יוה"כ סי' א אות יג) ושו"ת כנף רננה (סי' נט) שאין צריך לקחת אחרת לכפרה, היות שעיקר עניין הכפרות הוא כדי שיתן אל ליבו שכל המעשים שעושה בכפרה זו היה ראוי לעשות לו על גופו, ועוד כדי שיתן דמי הכפרה לעניים, והיות ואף אם התרנגולת טריפה מתקיימים שני עניינים אלו, על כן יוצא גם בהם ידי חובתו. אולם אם התרנגולת נטרפה בשחיטה, לכו"ע יקח כפרה אחרת. וכך כתב גם בשער הכולל (פמ"ד סוף אות ב) ובפסקי תשובה (ח"א סי' קב).
כיוצא בזה באשל אברהם (מהדו"ת סי' תרה) כתב, שאם נמצאת התרנגולת שלקחו לכפרות טריפה, לא הפסיד האדם כפרתו, כשם שאמרו במסכת קידושין (סו.) שחלל שעבד עבודה בבית המקדש, בדיעבד עבודתו כשרה, ולמדו זאת מהפסוק 'ברך ה' חילו'.
הגאון ר' מאיר אריק בהגהותיו לאשל אברהם (שם) כתב, שדין זה מפורש בדברי הגמ' בזבחים (קד.) שקרבן שנמצא טריפה, מרצה, כיון שלא נודע זאת מקודם, וכמבואר ברא"ש (חולין פ"ז סי' לז) שכן נוקטים להלכה. [בשערים המצויינים בהלכה סי' קלא קו"א ס"א) ביאר שעל אף שאמנם דעת הרמב"ם (פסולי המוקדשין פי"ט ה"ט) שקרבן שנמצא טריפה אינו מרצה, ובאמת מטעם זה נקט ה'תורת אביגדור' שיש לקחת עוף אחר לכפרות, מ"מ דעת הר"מ אריק שבמנהגי כפרות יש להקל כדעת הרא"ש].
בעניין זה נשאל גם בשו"ת תורה לשמה (סי' קנה) והשיב, שנראה שודאי לא ראוי לקחת לכפרות תרנגולת שיש בה טריפות בגלוי, אך אם נמצא בה לאחר ששחטוה טריפה פנימית שאינה נראית מבחוץ, אין צריך להביא תרנגולת אחרת לכפרות.
ראייה לכך הביא מהמבואר בסוגיין על שעיר המשתלח וכמו שכתב האר"י שהם דוגמתו, שאף שיתכן שיש בו טריפות בפנים שהרי אין בודקים את גופו בפנים מ"מ הוא מכפר.
בטעם הדבר כתב הבן איש חי, שהיות ועיקר התיקון והכפרה הם ע"י שחיטת התרנגולת, על כן אין חילוק אם היא נמצאת טריפה או לא. אך מכל מקום כתב שכל שבדקנו ונתברר אח"כ שהתרנגולת טריפה, הרי הטריפה לפנינו וראוי לקחת אחרת לכפרות, היות שהתיקון ע"י שחיטת התרנגולת, נעשה באופן מועיל יותר כשהתרנגולת אינה טריפה, שהרי שחיטה כזו מתירה את התרנגולת באכילה לישראל.
ומכל מקום אם נתערבה הטריפה בכמה תרנגולים, ולא נודע של מי היתה הטריפה, אין אומרים שכל בני הבית צריכים לקחת אחרת לכפרות מן הספק, אלא אם כן היה פסול בשחיטה שלא נשחט רובו של סימן וכיוצא שזה לא נקרא שחיטה כלל, שבאופן כזה צריך לקחת תרנגולת אחרת ואפילו אם נתערבה באחרות, כי עיקר התיקון בשחיטה.
כעין זה כתב גם במועדים וזמנים (ח"א סי' נב בהג"ה) שיש להחמיר ולהצריך שוב לעשות כפרות, היות שטריפה אינה נקראת חיה ושחיטה אינה מועלת בה.