יערת הדבש, סוכר או דבש
בגמ': כדאמר ר' אלעזר טעמא דאמר ר' אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת (בבא בתרא סו, א).
בסוגיין הובאו דברי רבי אליעזר הסובר שהרודה דבש מכוורת דבורים בשבת חייב מיתה, מפני שנחשב לתולש מהמחובר.
ראיה לכך הביא רבי אליעזר מהפסוק שנאמר על יהונתן בן שאול (שמואל א' יד כז) 'וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש, וישב ידו אל פיו ותארנה עיניו', ודקדק רבי אליעזר מהפסוק, שהדבש הוקש ליער, וכשם שהתולש מן היער בשבת חייב חטאת, כך התולש [הרודה] את הדבש חייב חטאת.
המפרשים נחלקו מהו הדבש שבו טבל יהונתן את מקלו, שיטת רש"י (שם), שדבש זה היה דבש קנה סוכר וממנו טעם יהונתן, וכך פירש את הפסוק (שיר השירים ה א) 'אכלתי יערי עם דבשי', שאף הוא מדבר על דבש קנה הסוכר.
לעומתו, הרד"ק (שמואל שם) נקט שדבש זה היה דבש דבורים, וממנו טעם יהונתן, ואף הרד"ק פירש לשיטתו את הפסוק 'אכלתי יערי עם דבשי', שהכוונה לדבש דבורים.
הקרן אורה (נדרים נב: ד"ה ודרך אגב) הביא ראיה מסוגיין שסתם דבש הוא דבש דבורים כדברי הרד"ק, ואף הפסוק המדבר על יהונתן עוסק בדבש דבורים, שהרי רבי אלעזר סבר שהרודה דבש מכוורת דבורים חייב חטאת, והביא ראיה מפסוק זה של יהונתן, ואם דבש הוא קנה סוכר מה הראיה, אולי דוקא קנה סוכר הוא תולש משום שהוא מושרש בקרקע, אבל דבש דבורים הוא תלוש שחיברו ובזה אינו חייב משום תולש, הרי שסברה הגמרא שפסוק זה מדבר על דבש דבורים.
ועיין בשואל ומשיב (מהדו"ד ח"ג סי' כ דף יט טור ד) שכתב שהיא קושיא נפלאה, וכתב ליישב שאע"פ שקני הסוכר מושרשים בקרקע, מ"מ הסוכר הנמצץ משם אינו רק מחובר לקרקע, וראיה לדבר שהרי מברכים עליו שהכל משום שעומד למצוץ ואינו כאילן עצמו, ומכל מקום קראו הפסוק יערת הדבש שהוא כמו יער שיש בו תולש, ועל כרחך משום שהדבש עצמו ג"כ נחשב למחובר אעפ"י שלא נשרש, וא"כ גם דבש בכוורת נחשב למחובר כמו הסוכר ויש לדמותו ליער, וסיים שצ"ע בזה.
על הפסוק (דברים ח ח) 'ארץ חטה ושעורה וכו' ארץ זית שמן ודבש', כתב התרגום 'והיא עבדא דבש'. ובשפת אמת (לקוטים פר' עקב) פירש שכוונת האונקלוס היא על דבש קנים שגדלים בא"י, כמו שפרש"י על יערת הדבש אצל יהונתן. אך הביא עפ"י הגמ' והספרא שכונת הפסוק לדבש תמרים.
נידון זה הוא נפק"מ להלכה לענין ברכת הסוכר, עיין בתוס' (ברכות לו: ד"ה ברטיבא) שכתבו, ועל צוקר"ו מברך בורא פרי העץ כי 'יערי עם דבשי' זה צוקר"ו. וכן לענין המבואר בתשובת הרשב"א (ח"א סי' פ) על מרקחות שהן נעשות ע"י דבש שנפלו לתוכן נמלים ושהו שם י"ב חודש, שלדבש יש סגולה להעמיד ולקיים הדברים השלמים הנטמנים בתוכו, עיי"ש. ובמזמור לדוד (פארדו, סי' פד) כתב שגם במרקחות של צוקר שייך דין זה משום שהוא נחשב לדבש.
בענין זה יש לציין לדברי הגמ' ביומא (פג:) שלמדו מהפסוק שנאמר אצל יהונתן, שהדבש וכל מיני מתיקה מאירים מאור עיניו של אדם, שהרי נאמר שם לאחר שטבל את מקלו ביערת הדבש 'ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה'.
