אכילת אווזים פטומים

בסוגייתנו הובא בשם עולא שאם נמצא קוץ בוושט של עוף אין חוששים שמא היה נקב והבריא, ועל כן העוף כשר. וביאר רב כהנא בדעת עולא שאף אם ישב הקוץ ונתחב בתוך הוושט אין חוששים לו [אולם באופן שהקוץ אינו תחוב, גם החולקים על עולא מכשירים]. ופסק השו"ע (יו"ד סי' לג ס"ט) שאם נמצא קוץ לארכו או לרחבו ואינו תחוב בו כשירה, אם אין עליו קורט דם מבחוץ, אבל אם הוא תחוב בו אסורה אפילו אם אין שם קורט דם, משום שחוששים שמא ניקב הוושט והבריא ונתרפא ואינו ניכר, והרי זה שלא כדעת עולא. אבל ברמ"א הביא שיש שמכשירים אף אם היה הקוץ תחוב אם אין עליו קורט דם מבחוץ, משום שאין חוששים שמא הבריא.
וכתב שכן נהגו להקל בעירנו באותם אווזות שמלעיטים אותן כדי לעשות מהן שומן ויש תקנה בעיר שצריך לבדוק אם ניקב הוושט משום שהוא דבר ששכיח, ואם נמצא שישב לו קוץ בוושט אם אינו נקוב משני צדדים או שאין קורט דם מבחוץ מקילים בו. ומסיק הרמ"א שיש לדקדק בו הרבה מפני שהוא איסור דאורייתא, ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך על זה שרוב אווזות אינן נקובות.
אמנם בב"ח (שם סכ"ב ד"ה ועוד נראה) כתב, שאף לפי דעות הראשונים שפוסקים כעולא שאין חוששים אף אם ישב הקוץ, אבל כל זה דווקא אם נכנס לוושט דרך אכילה, אבל האווזות שמלעיטים אותן בשבולת שועל או בקטניות קודם שהסירו הקליפה שנתחב בוושט בכח, ודאי שאף לעולא חוששים שמא ניקב והבריא, ואין מועיל לזה בדיקה שלנו כיון שאין אנו בקיאים בבדיקה. ואף מדברי הרמ"א משמע שלא היה נוח לו המנהג זה, ומי שיוכל לבטל הלעטה זו מקרב ישראל ולהחרים על זה שלא ילעיטו האווזות תבוא עליו ברכה, כי רבים מקילים בזה ונכשלים באיסור תורה. וכן כתב בש"ך (שם ס"ק כג) שאין להקל, וביאר שזה גם כוונת הרמ"א. אך הט"ז (ס"ק יח) לימד זכות על המקילים שדין ההלעטה כמו חולי וצריך רק לבדוק העור החיצון, עיין שם, ומכל מקום סיים שכל ירא שמים יזהיר לבני ביתו שילעיטו האווזות בנחת ובדברים קטנים, כדי שלא יבואו לידי ספק טריפה. וכתב הפרי מגדים (משב"ז ס"ק יח) שקולת הט"ז הוא רק אם מלעיט בדבר רך כקמח, אבל אם מלעיט בשבולת שועל או שאר תבואה שיש בהם קוצים אין מועיל מה שבדק העור החיצון. וכתב החתם סופר (שו"ת יו"ד סי' כה) שהעיקר להקל כדעת הט"ז. וראה עוד שיטות הפוסקים בזה בדרכי תשובה (שם ס"ק קכט- קלא).
ולענין אווזים שנתפטמו על ידי מכונה, דן בלבושי מרדכי (שו"ת מהדו"ד סי' ג) שאפשר שאף לנוהגים כדעת הט"ז להקל באווזות שמלעיטים אותן, יתכן שבהלעטה שעל ידי מכונה יש להחמיר, וכתב שכיון שמעולם לא ראה מכונה זו אין בידו להכריע. אמנם בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קלז) כתב שלא ראה מכונה זו ואינו ממהר לצאת באיסורים, ואפשר שאף במכונה יש להקל שאין חוששים שמא היה נקב בתחילה ונתרפא, כיון שבכל יום ויום מוסיפים עוד להלעיט.
ובשבט הלוי (שו"ת, ח"ט סי' קנג) כתב לענין המנהג כיום שמקפידים שלא להלעיט את האווזים אפילו בדברים רכים כמו דיסא אלא שופכים את התערובת לתוך פיה, אף שנחלקו הפוסקים על הט"ז וסוברים שאף כשמלעיט בדבר רך יש חשש שניקב הוושט מחמת המשמוש התמידי בשטח הוושט, אבל באופן זה שאין תוחבים בתוך הוושט אף שלא יצאנו מחששות גדולי הדורות שהרחיקו את האווזים הנלעטים לגמרי, וכמו שאמר לו החזו"א שראוי להנהיג כן בארץ ישראל, מכל מקום מי שסומך להקל יש לו על מי לסמוך. אמנם כל זה בדברים רכים, אבל בתבואה וכדומה כתב בדרכי תשובה (שם ס"ק קמב) שאין להתיר בלא בדיקה, ואין חילוק בזה באופן ההלעטה.