מחשבות בתפילה - מעכבות הכוונה

עצה וסגולה יומית: 

מחשבות בתפילה - מעכבות הכוונה

בָּא לוֹמַר עַל הֲמוֹן עַם שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בַּעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָם מַטִּים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וַאֲפִלּוּ חֲצִי שָׁעָה בְּיוֹם, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא לָנוּ בִּמְקוֹם הַקָּרְבָּן, אוֹתָהּ שָׁעָה מְבִיאִין עַל עַצְמָם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁהֵם הַבְלֵי הָעוֹלָם, כֵּיצַד מַה לַּעֲשׂוֹת בְּעִנְיָן פְּלוֹנִי וְכַיּוֹצֵא, מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבוֹת לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹּהוּ הֵמָּה. וּמֵרֹב טִרְדָּתָם בַּמַּחֲשָׁבוֹת הָהֵם, נִמְנָעִים מִלַּעֲנוֹת 'אָמֵן' וּ'בָרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ'. וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁמְּחַשְּׁבִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, בָּזֶה מְבַטְּלִים מַה שֶּׁאָמְרָה הַתּוֹרָה (דברים יא יג) 'וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם'.

(אלף בינה אות עי"ן, ד"ה עת)

ווארט יומי:

ענין הגוף והנשמה ביום הדין

וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (בראשית מה ג). גְּמָרָא דַּחֲגִיגָה דַּף ד' וְזֶה לְשׁוֹנָהּ, רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא בָּכֵי, 'וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו', וּמַה תּוֹכָחָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ, תּוֹכָחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה:

יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַאי קָסָבַר דְּקָא מְדַמֵּי תּוֹכָחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשֶׁל בָּשָׂר וָדָם, דְּבִשְׁלָמָא גַּבֵּי יוֹסֵף, לֹא הָיָה לָהֶם מַה לְּהָשִׁיב לוֹ, אֲבָל גַּבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵין אָדָם יָכוֹל לְהָשִׁיב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵע אִם יֵשׁ בְּיַד אָדָם בְּמַה לְּהִפָּטֵר, יִפְטֹר אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא תְּשׁוּבָתוֹ, וְאִם אֵין בְּיָדוֹ בְּמַה לְּהִפָּטֵר, אֲפִלּוּ בְּלֹא תּוֹכָחָה וּפַחַד נַמִי, וְלָמָּה תָּלָה הַדָּבָר בְּתוֹכָחָה:

וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב, דְּהִנֵּה אִיתָא (סנהדרין צא.) דְּהַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה בְּיוֹם הַדִּין רוֹצִים לִפְטֹר עַצְמָם בְּטַעֲנָה כּוֹזֶבֶת, דְּהַגּוּף אוֹמֵר אָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, דְּהָא מִשָּׁעָה שֶׁיָּצְאָה הַנְּשָׁמָה מִמֶּנִּי הֲרֵינִי כְּעֵץ יָבֵשׁ, וְהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת אֲנִי לֹא חָטָאתִי, דְּהָא מִשָּׁעָה שֶׁיָּצָאתִי מִן הַגּוּף הֲרֵינִי כְּעוֹף פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, הַגּוּף הוּא הַחוֹטֵא. וְהִנֵּה טַעֲנָתָם בִּשְׁנֵיהֶם הֶבֶל לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ, דְּמִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה דִּשְׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנוּ, וְחַיָּבִים לֵעָנֵשׁ בִּשְׁנֵיהֶם:

וְהִנֵּה אִיתָא גַּם כֵּן בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ויגש פ"ט) 'וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו' (לעיל לח א) שֶׁהוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, אָמְרוּ לוֹ אַתָּה הָיִיתָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ וְאָמַרְתָּ לָנוּ לְמָכְרוֹ, אִלּוּ אָמַרְתָּ לָנוּ לְהַחֲזִירוֹ הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְךָ. וְהִנֵּה הַשְׁתָּא כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי יוֹסֵף וְהוֹכִיחָם עַל שֶׁמְּכָרוּהוּ, הָיָה לִשְׁאָר הָאַחִים לִתְלוֹת הַדָּבָר בִּיהוּדָה וְלִפְטֹר אֶת עַצְמָם, וְלוֹמַר שֶׁהוּא הָיָה מֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְמָכְרוֹ וּלְפִיכָךְ עָשׂוּ הֵם כְּאֶחָד צַוָּאָתוֹ, וְאִלּוּ אָמַר לָהֶם לְהַחֲזִירוֹ הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הָכִי נִבְהֲלוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ דָּבָר, וְהַטַּעַם דִּתְשׁוּבָה זוֹ לֹא חַזְיָא וְלֹא מִידִי לִתְלוֹת הַדָּבָר בִּיהוּדָה, דְּכֻלָּם הָיוּ שׂוֹנְאִים אֶת יוֹסֵף וּמְבַקְּשִׁים רָעָתוֹ, וּבְלֵב שָׁלֵם הִסְכִּימוּ בִּמְכִירָתוֹ:

וְהִנֵּה יֵצֶר הָרָע מוֹלִיךְ אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב, וְאוֹמֵר לָאָדָם חֲטֹא וּכְשֶׁתָּמוּת הֲרֵי הַנְּשָׁמָה תִּפָּרֵד מִן הַגּוּף, וְהַגּוּף יִתְלֶה בַּנְּשָׁמָה הַחֵטְא, וְהַנְּשָׁמָה תִּתְלֶה בַּגּוּף כַּנִּזְכָּר, וּמִמֵּילָא יִתְפַּטְּרוּ שְׁנֵיהֶם, וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת אֵין טַעֲנוֹתָם מוֹעִילוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

וְהַשְׁתָּא רַבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה בָּכֵי עַל יוֹם הַדִּין, וְחִדֵּשׁ לָנוּ מֵהָא דְּיוֹסֵף דְּהָא דְּאוֹמֵר יֵצֶר הָרָע לַגּוּף וּנְשָׁמָה לְהִפָּטֵר, כְּשֶׁיָּשִׁיב כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי לֹא חָטָאתִי וְיִתְלֶה בַּחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁזֹּאת לֹא תַּצִּילֵם, מִכָּל מָקוֹם אָמַר לָנוּ רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַף תְּשׁוּבָה זֹאת לֹא יוּכַל לְהָשִׁיב אוֹתָהּ כְּלָל וְעִקָּר, דְּהָא דִּכְוָתָהּ גַּבֵּי בָּשָׂר וָדָם וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב, דַּהֲוָה לְהוּ לַשְּׁבָטִים לִתְלוֹת בִּיהוּדָה, וּמִפְּנֵי הַבֶּהָלָה לֹא יָכְלוּ, וּמִכָּל מָקוֹם הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת לֹא תּוֹעִיל, תּוֹכָחָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּאֵין הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה יְכוֹלִים לִתְלוֹת זֶה בָּזֶה וְזֶה בָּזֶה, וְאֵין לָהֶם פֶּה לְהָשִׁיב זֹאת דַּאֲפִלּוּ אִם יִטְעֲנוּ כָּךְ לֹא יוֹעִילוּ, אֲבָל אִם יֵשׁ בְּיָדָם תְּשׁוּבָה נִצַּחַת בַּר מִן דֵּין, אֲפִלּוּ לֹא יָשִׁיבוּ אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מַה בְּיַד הָאָדָם, וְעַל מַעֲשָׂיו יָדִין אוֹתוֹ. וְדוֹ"ק.

(פיתוחי חותם פרשת ויגש)