ירבה בשתיקה, ולא ידבר אלא לצורך

עצה וסגולה יומית: 

אכילת שבת מתקנת את חטא הקדמון

וְאֶפְשָׁר דְּהָאֲכִילָה וְהַתַּעֲנוּג שֶׁל הַיָּמִים טוֹבִים הָאֵלֶּה, הוּא תִּקּוּן לְחֵטְא חַוָּה וְאָדָם שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מְעַנְּגִים הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וְתָבוֹא הָאֲכִילָה הַטְּהוֹרָה וְהַמֻּתֶּרֶת שֶׁל יָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים, וּתְכַפֵּר עַל אֲכִילַת אִסּוּר וְטֻמְאָה שֶׁאָכְלוּ חַוָּה וְאָדָם.

(מעגלי צדק אות חי"ת, ד"ה חשתי)

ווארט יומי:

ירבה בשתיקה, ולא ידבר אלא לצורך

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (דברים יא כו). 'רְאֵה עֵקֶב' גִּימַטְרִיָּא 'חַשְׁמַל', וְהוּא גִּימַטְרִיָּא 'מַלְבּוּשׁ'. 'חַשְׁמַל' דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּהּ (חגיגה יג:) עַל הַחַיּוֹת 'חָשׁ מַל', חַיּוֹת עִתִּים חָשׁוֹת עִתִּים מְמַלְּלוֹת. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יֵשׁ לִדְרֹשׁ עַל הָאָדָם, דְּצָרִיךְ כָּל אָדָם לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בְּדִבּוּרוֹ, לֹא יִהְיֶה מַרְבֶּה דְּבָרִים, כִּי זֶה עִקַּר כָּל הָאָדָם הוּא רִבּוּי הַשְּׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבֵּר רַק לְעֵת הַצֹּרֶךְ, וְכָל עִקַּר דִּבּוּרוֹ לֹא יִהְיֶה רַק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא (אבות פ"א מי"ז) לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וּלְכָךְ נִרְמָז זֶה בִּשְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלֶּה 'רְאֵה עֵקֶב', דְּהַיְנוּ, רְאִיַּת הֶעָקֵב שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא הַסּוֹף, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, דֶּרֶךְ זֶה הָעוֹלָם הַבָּא תְּלוּיָה בְּ'חָשׁ מַל', דְּהַיְנוּ תְּלוּיָה בִּשְׁמִירַת דִּבּוּרְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר, עִתִּים שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַחֲשׁוֹת שְׁמֹר עַצְמְךָ מִלְּדַבֵּר, וְעִתִּים שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְדַבֵּר, כְּגוֹן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא מִצָּרְכֵי שָׁמַיִם, שְׁמֹר עַצְמְךָ מִלִּשְׁתֹּק:

הימים שמקיים בהם מצוות נעשים מלבוש לעולם הבא

עוֹד, גִּימַטְרִיָּא 'מַלְבּוּשׁ', לִרְמֹז עַל מַה שֶּׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"א רכד.) עַל פָּסוּק (בראשית כד א) 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים' וְעַל פָּסוּק (שם מז כט) 'וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל', דְּהַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּיָּמִים, אוֹתָם הַיָּמִים נַעֲשִׂים לוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם נִשְׁמָתוֹ בְּצֵאתוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְזֶהוּ 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים', בְּאוֹתוֹ מַלְבּוּשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה מִיָּמָיו. וְזֶהוּ הָרֶמֶז כָּאן, 'רְאֵה עֵקֶב', דְּהַיְנוּ רְאֵה מַה תְּתַקֵּן לְאַחֲרִיתְךָ, וְהַתִּקּוּן הוּא שֶׁתָּכִין מַלְבּוּשׁ מִיָּמֶיךָ:

(פיתוחי חותם פרשת ראה)