חשיבות הדיבור ושמירת הפה
עצה וסגולה יומית:
הסוד הוא הטעם העיקרי לכל מצוות התורה
וְהַסּוֹד בְּעַצְמוֹ קָרוּי 'דֶּרֶךְ הָאֱמֶת'. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ קָרֵי לֵהּ 'רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא'. וְעִקַּר וְשֹׁרֶשׁ הַדָּבָר כָּךְ רָאוּי, מִשּׁוּם דַּאֲמִתּוּת הַתּוֹרָה הוּא הַסּוֹד, וְהוּא הַטַּעַם הָעִקָּרִי לְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וּכְשֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּדִינֵי הַתּוֹרָה וּבְעֹמֶק כָּל דָּבָר וְדָבָר, אִלְמָלֵא סוֹד הַדָּבָר הַהוּא לֹא יִמְצָא יִשּׁוּב לְכַמָּה דְּבָרִים כָּרָאוּי.
(אלף בינה, אות דל"ת ו)
ווארט יומי:
חשיבות הדיבור ושמירת הפה
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (ויקרא כז ב). יֵשׁ לְדַקְדֵּק אַמַּאי קָאָמַר כִּי יַפְלִא, הָיָה לוֹ לוֹמַר 'אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר' כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (במדבר ל ג). וְאֶפְשָׁר לִרְמֹז, דְּהִנֵּה אָמוֹר יֹאמַר הָאָדָם מַה חִיּוּב וּמַה פְּגָם יֵשׁ בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִלְכָּד בְּאִמְרֵי פִּיו, וְאִם נֶדֶר יִתְחַיֵּב, מַה מּוֹעִיל הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, בִּשְׁלָמָא הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יִתְחַיֵּב עָלָיו, אֲבָל הַדִּבּוּר מַה מַּמָּשׁ יֵשׁ בַּדְּבָרִים. לָזֶה בָּאָה הַתּוֹרָה לְגַלּוֹת לָנוּ עִקָּרָן שֶׁל דְּבָרִים וְשָׁרְשָׁם, דְּהַדִּבּוּר שֶׁאָדָם מוֹצִיא מִפִּיו יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ גָּדוֹל לְאֵין קֵץ וְעוֹשֶׂה פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה לְמַעְלָה, בֵּין טוֹב וּבֵין רָע. וְהוּא, דְּמַה שֶּׁמְּזַלְזֵל הָאָדָם בַּדִּבּוּר וְאוֹמֵר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּשׂ, וְזֶה גּוֹרֵם לְהָאָדָם מֵחֲמַת גַּסּוּת הַחֹמֶר שֶׁרַבָּה עָלָיו וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ רַק בְּדָבָר הַנִּתְפָּשׂ:
אָכֵן דָּבָר גָּדוֹל נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין עֵינֵינוּ, שֶׁבּוֹ נִכָּר שֶׁהַדִּבּוּר דָּבָר גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְהֵם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקִרְבֵּנוּ, וְהֵם רוּחָנִיּוּת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּשׂ כְּלָל, וְהַמַּמָּשׁוּת שֶׁיֵּשׁ בַּנְּפָשׁוֹת הוּא מַמָּשׁ הָעִקָּרִי, וְהַגּוּף שֶׁנִּרְאֶה לִבְנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, הוּא שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁהַנְּפָשׁוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִתְפָּשׂ, וְרוּחָנִי, וּמַמָּשׁ גָּדוֹל בָּהֶם, גַּם הַדִּבּוּר כֵּן, וּמִן הַנְּפָשׁוֹת תָּקִישׁ לַדִּבּוּר:
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּא בְּעֵינָיו עִנְיַן הַנֶּדֶר, וְאוֹמֵר הֲלֹא דִּבּוּר בְּעָלְמָא הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְאֵיךְ אֲנִי אֶתְחַיֵּב עָלָיו. לָזֶה אָמַר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת, כְּלוֹמַר הַעֲרֵךְ הַדִּבּוּר עִם הַנְּפָשׁוֹת, וַהֲרֵי עֵינֵינוּ רוֹאוֹת שֶׁהַנְּפָשׁוֹת דָּבָר רוּחָנִי שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּמַמָּשָׁם הוּא הַמַּמָּשׁ, הוּא הַדִּין הַדִּבּוּר. לָכֵן הִזָּהֵר בַּדִּבּוּר, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּנְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, 'כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא' (דברים לב מז):
