קשה לתאר את העצבות והשברון לב בו קיבלו הוריו את הבשורה הקשה הזו
אולם בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים והתייאשו מעתידו של אברהם, אמו לא התייאשה, ובאמונה תמימה בה' האמינה שברצונו יחזור בנה למוטב, ויוכל לחזור לישיבה ולחדש את ימיו כקדם. תפסה את אומנות אבותיה בידיה ופתחה את ספר התהילים, ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש רחמים לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת להרגיש את נועם מתיקות התורה ועבודת ה' ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה', אברהם שהה בביתו ובכל יום הלך לבית המדרש כי התבייש להסתובב בחוצות העיר, אך גם שם לא ניצל את הזמן והעביר את זמנו בהבלים.
*
אחרי חודשים ושנים ארוכות שרגילים היו ההורים לקבל רק בשורות רעות על בנם, בבת אחת החלו לקבל פידבקים חיוביים מאנשי הביהמ''ד שראו את בנם לומד בהתמדה מרובה...
בהתרגשות רבה התחיל השנה החדשה באחד מהישיבות הקדושות, בחורי החמד שזה עתה נכנסו לישיבה קטנה ישבו זה לצד זה נרגשים ומלאים בכוונות טובות לרגל הזמן החדש לעלות מעלה מעלה בעבודת ה' ולימוד תורתו הק'.
אחד הבחורים היה 'אברהם' שגם לבו רגשה בהתחדשות והתלהבות, מיד כשהגיע לישיבה הבחינו בו המשגיחים כי משהו אצלו אינו כשורה, לצערם הרב הוא לא השתתף בלימודים כראוי, וככל שעבר הזמן מצבו נהיה יותר גרוע, ואם לא די בכך הרי שגם הפריע במהלך השיעורים ולחבריו מללמוד כראוי, כמה שהמגיד שיעורים ומרביצי התורה בישיבה ניסו לדבר על לבו לא הצליחו לשנות את דרכיו, ובלית ברירה פנו אל הוריו ובלב כבד מסרו להם כי החל מהיום בנם כבר לא יוכל לבוא בישיבה...
קשה לתאר את העצבות והשברון לב בו קיבלו הוריו את הבשורה הקשה הזו, כמה חיכו וציפו לרגע זה שבנם היקר יגדל ויהיה לבחור בן תורה וירא שמים והנה עתה נהפך לאבל משאלם, צערם היה כבד מנשוא אך גם אחרי התחנונים לביטול רוע הגזירה הנהלת הישיבה לא הסכימו להשאיר אותו ולו יום אחד, רק זאת אמרו שאם אחרי כמה שבועות שישהה בבית ישנה את דרכיו לטובה או אז אולי ישנו את החלטתם ויוכלו לקבל בחזרה את אברהם לישיבה...
הדבר הזה נראה היה כחלום באספמיה, הרי גם כששהה בין כותלי הישיבה, והיה מוקף במשפיעים ומשגיחים שהדריכו אותו בדרך אשר ילך בו, לא הצליח ובוודאי עתה כשישב לבד בבית בלי מורה ומדריך, בוודאי לא יוכל להשתנות ולשפר את דרכיו...
אולם בשעה קשה זו כשכולם הרימו ידיים והתייאשו מעתידו של אברהם, אמו לא התייאשה, ובאמונה תמימה בה' האמינה שברצונו יחזור בנה למוטב, ויוכל לחזור לישיבה ולחדש את ימיו כקדם. תפסה את אומנות אבותיה בידיה ופתחה את ספר התהילים, ובדמעות שליש התחילה להתחנן ולבקש רחמים לפני אבינו שבשמים שיחונן אותו בדעת להרגיש את נועם מתיקות התורה ועבודת ה' ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה', אברהם שהה בביתו ובכל יום הלך לבית המדרש כי התבייש להסתובב בחוצות העיר, אך גם שם לא ניצל את הזמן והעביר את זמנו בהבלים.
האם שראתה בצער את מצבה של בנה המשיכה להתפלל בחזקה ושמה את מבטחה בה' כי לו לבד הישועה, אחרי כמה שבועות שעברו פתאום נראה שינוי לטובה באברהם, הוא ששבור היה ברוחו וכל חייו התנהלו ללא חשק והתלהבות פתאום התחיל לקום בבוקר עם ניצוץ בעיניים, והלך לביהכנ''ס להתפלל ואח''כ נשאר שמה ללמוד שעות ארוכות, ואחרי חודשים ושנים ארוכות שרגילים היו ההורים לקבל רק בשורות רעות על בנם, בבת אחת החלו לקבל פידבקים חיוביים מאנשי הביהמ''ד שראו את בנם לומד בהתמדה מרובה וכו'.
ומעשה שהיה כך היה: אחרי ימים ארוכים בהם העביר אברהם את זמנו בהיכל הביהמ''ד בבטלה המביאה לידי שיעמום, ביום אחד פנה אליו אדם אחד שחזותו העיד עליו שזה מקרוב בא והתחזק בדת משה, הלה שעד לא מזמן רחוק היה מהתורה והמצוות, וכמעט שלא ידע מהומה מלימוד התורה, פנה אליו וביקש ממנו שרוצה היא ללמוד איתו את דברי התורה, אברהם שגם ככה לא היה לו הרבה מה לעשות הסכים להצעתו והתחילו ללמוד ביחד גמ' ולעסוק בסוגיות התורה, בתחילה הבעל תשובה התקשה להבין את דברי הגמ' וחזרו על זה שוב ושוב עד שהבין, כך עבר הזמן ואברהם שזכה והצליח ללמד תורה, ובבת אחת כבר היה לו כבר מטרה לקום בבוקר ולאט השתנו דרכיו גם בשאר הדברים וגם תפילתו נאמרה בהתלהבות וכו' וכו'.
כשראו הוריו את בנם, פנו להנהלת הישיבה וסיפרו על השינוי שחל אצל בנם, המשגיח התקשה להאמין, כי ידע את נפשו של אברהם, ולא האמין שאכן שינה את דרכו לטובה, אולם כששמע את דבריהם הסכים לקבלו רק אם יועיל להיבחן על המסכת שנלמדת, ואם יוכל להשיב דבר דבור על אופניו הרי זה יהיה סימן מובהק שאכן שינה את דרכיו, כי הרי בישיבה היא לא למד...
ואכן למחרת התייצב הבחור לפני המנהל שבחן אותו על הנלמד ולגודל תדהמתו השיב לו בבהירות על כל שאלה ושאלה, ובשמחה רבה פתחו לפניו שוב את שערי הישיבה והפעם אכן השתלב בין כל התלמידים ועסק בתורה ועבודה וצמח לתפארת.
סיפור זה שמענו מפיו של הגה''ח ר' יוסף חיים גרינוואלד שליט''א וסיים את דבריו שהבחור הזה צמח והיה לאילנא רברבא וכיום הוא אברך חשוב ת''ח וירא שמים.
והדברים הן אך למותר מגודל חשיבות התפילה בכלל ותפילת ההורים בפרט ואפי' אם אינו נענית מיד אל לנו להתייאש ח''ו.
וכבר העיד על עצמו רבן של ישראל מרנא החתם סופר כשזכה להכניס לחופה את אחד מבניו (תפילה למשה עמוד טו) ''האמינו לי שמידי יום ויום הננו שופך דמעות שה' יזכנו שבניי יעלו מעלה מעלה בקודש יותר ממנו ויקוים בהם והטיבך והרבך מאבותיך''.
(קול קהילתנו)
