וְהִצִּיל הַלְּחוּצִים: עני ביקש ממנו עוד ועוד כסף עד שתם כספו, לאחר מכן למד עמו זוה"ק על אשרי משכיל אל דל, אח"כ ניצל מהדוחק הגדול בשנת תשפ"א במירון:
פתאום אירע הנס, הקיר שלידו נפרץ על ידי אנשים טובים והוא נשפך החוצה יחד עם זרם האנשים שנשמו פתאום לרווחה אחר זמן רב שלא בא אויר צח אל קרבם, ברגלים רועדות התיישב על סלע סמוך לסדר את נשימתו ולהשיב את רוחו אליו, אולם אז החל לראות כיצד אנשי הצלה, מצילים מתחת ההמון את המסוכנים והחללים ופורסים אותם זה ליד זה כשהמספר רק הולך ומתרבה... הוא לא היה יכול לסבול את המראה ונמלט למטה כל עוד רוחו בו כשהוא שופך דמעות כמים על האסון הנורא.
שח הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א: סיפר לי ידידי מעשה פלא, שנסע למירון לחגוג את ההילולא בל"ג בעומר שנת תשפ"א, בעת שאירע האסון הנורא שנהרגו מ"ה אנשים יקרים וחסידים, והנה הגיע לשם באשמורת שניה שבלילה, יחד עם המוני עמך בית ישראל שעלו והגיעו להר מכל קצווי תבל, השבילים היו מלאים וגדושים עד אפס מקום, יום ההילולא שחל בערב שבת, יחד עם העובדא שבשנת תש"פ נמנע מהם לעלות ההרה, גרמו לכולם להקדים ולבוא מיד בלילה.
תחילה לכל פנה כמובן לשפוך שיח על הציון הקדוש, ונדחק עם הקהל ליכנס למערה ומצא לעצמו קרן זוית ושפך את לבו במזמורי תהלים ובתחינות נרגשות, אח"כ פנה לרדת אל הרחבה הגדולה של תולדות אהרן שם עמד להתחיל מעמד ההדלקה רבתי, בדרך עצרו אדם אחד וביקש ממנו נדבה, הוא הוציא מכיסו דאלער אחד ונתן לו, אולם הלה לא נתרצה, 'תן לי עוד' בקש ממנו והוא נתן לו דאלער נוסף, 'עוד!' תבע האיש, והוא נתן לו, כך נמשך הדבר כמה פעמים כשהלה מבקש עוד והוא נותן באין אומר ודברים, עד שתם הכסף שבכיסו, משהכיר האיש שאין לו עוד כסף אמר לו: 'עכשיו אני רוצה ללמוד עמך קצת בספר הזוהר', הם כבשו לעצמם מקום בקרן זוית, והלה פתח לו את הזוה"ק בפרשת בשלח (סא:) שמאריך שם בגודל מעלת הצדקה לעני שהיא מגינה על האדם ומצילה אותו מכל רעה, והראה לו הסיפור המובא שם על התנא רבי יצחק שפגע בו עני אחד וביקש ממנו 'החיה נא את נפשי ואת נפש בני ובתי כי אין לנו במה לקנות מזון להחיות את נפשותינו', אמר לו רבי יצחק 'במה אחיה אותך, הלא אין בידי אלא חצי מעה בלבד', אמר לו העני 'הנה גם לי יש חצי מעה, וכאשר תתן לי את החצי שבידך ואצרפו עם החצי שבידי אוכל לקנות מעט אוכל נפש', נתן לו רבי יצחק את חצי המעה והלך לו. בלילה ראה רבי יצחק בחלומו שהוא הולך על שפת הים הגדול, ורצו לזרקו לתוכו, ובא רבי שמעון והושיט ידו כנגדו להצילו אך לא הגיע אליו, פתאום בא אותו עני והוציאו ונתנו ביד רבי שמעון והצילו, כשהתעורר רבי יצחק נפל פסוק לתוך פיו 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ע"כ דברי הזוה"ק.
הם למדו יחד את כל הענין ולאחר מכן בירכו, והמשיך ידידי וירד לרחבה הגדולה, זמן מה עמד שם ושפך את לבו לקול ניגוני התעוררות, אך משהדליקו את המדורה והתחילו הריקודים גבר הדוחק עד למאוד והוא החליט לחזור קצת אל מערת הציון ולשוב לאחר מכן כאשר יפחת הלחץ, אכן בעת ההוא כבר היתה א"א לצאת משם, הוא נזרק ונהדף לכל צד אולם אט אט נמשך עם ההמון אל היציאה המפורסמת 'מעבר ר' דוב' והגיע לשם באותם רגעים גורליים...
מהר מאוד הבין שהוא נקלע לצרה גדולה, הדרך היתה סגור ומסוגרת לגמרי, הכל עמד מלכת וההמון המשיך לזרום ולהגיע מאחור, הוא ניסה להדחק בכל כוחו ולחזור לאחוריו אך לא הועיל מאומה, מרגע לרגע גבר הלחץ, זעקות איומות נשמעו מכל עבר, והקולות נדמו לו כקולות הנרצחים ב'גאז קאמערן', הצעקות והאנחות התערבבו עם קולות של המוזיק מן הרחבה למעלה, דקות ארוכות עמד שם לחוץ בין האנשים מבלי יכולת להזיז יד או רגל, הוא כבר הריח את ריחו של מלאך המות והבין אל נכון שיתכן מאוד שאלו רגעיו האחרונים עלי אדמות...
פתאום אירע הנס, הקיר שלידו נפרץ על ידי אנשים טובים והוא נשפך החוצה יחד עם זרם האנשים שנשמו פתאום לרווחה אחר זמן רב שלא בא אויר צח אל קרבם, ברגלים רועדות התיישב על סלע סמוך לסדר את נשימתו ולהשיב את רוחו אליו, אולם אז החל לראות כיצד אנשי הצלה, מצילים מתחת ההמון את המסוכנים והחללים ופורסים אותם זה ליד זה כשהמספר רק הולך ומתרבה... הוא לא היה יכול לסבול את המראה ונמלט למטה כל עוד רוחו בו כשהוא שופך דמעות כמים על האסון הנורא...
רק כאשר נרגע במקצת החל לחשוב על חסד הבורא שעשה עמו, בעצם היה יכול להיות גורלו כגורל שאר הנספים, ורק באורח נס ניצל לחיים, ואז האיר במוחו ההארה והוא נזכר במה שאירע עמו דקות ספורות קודם לכן כאשר קיים בהידור מצות 'נתון תתן', ולנגד עיניו נצבו דברי הזוה"ק, 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואז ידע בבירור מה הצילו, ובאיזה זכות נחלץ ממות לחיים.
ואפשר לרמז בזה מאמר חז"ל (שבת כה. גיטין יט.) 'כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק', דהיינו מה שמביא רבי שמעון בזוה"ק על גודל מעלת הצדקה כדאי הוא לסמוך ולהנצל בזכות זו בשעת הדח"ק.
