"מעולם לא ראית אותי?" התחייך הנשיא הרוסי, "לא רק שאתה ראית אותי, אני הייתי אצלך בבית". סימני הפליאה התגברו על פני היהודי מרגע לרגע ואז הזכיר לו הנשיא את אותו ליל אימים בו הסתתר בביתו...
"הנך מוזמן לפגישה אישית עם מנהיג רוסיה, מה?" קרא האיש בקול מתוך המכתב, משפשף את עיניו ולא מבין מהיכן נחתה עליו ההזמנה הזו, מה למנהיג רוסיה עם יהודי פשוט כמוהו, מה הוא יוכל לתרום לו, מה יתן ומה יוסיף לו? אך כמובן שהוא לא יכול היה לסרב.
ביום המיועד התלבש במיטב מחלצותיו עלה על הרכבת ונסע לעיר הבירה הרוסית, שוערי הארמון היו מופתעים לא פחות לנוכח היהודי הפשוט שזכה להיות אחד המוזמנים הראשונים לטרקלינו של מנהיג רוסיה שזה עתה עלה על כס הממשלה.
חייל רוסי הוביל אותו בסבך בלתי נגמר של מסדרונות וטרקלינים, עד שהוא מצא עצמו עומד מול נשיא רוסיה הקומוניסטית, אדם משופם לבוש מדים נוצצים.
"אתה מכיר אותי?" שואל הנשיא.
היהודי מניע בראשו אנה וענה לשלילה. "כיצד אכירך אם מעולם לא ראיתי אותך".
"מעולם לא ראית אותי?" התחייך הנשיא הרוסי, "לא רק שאתה ראית אותי, אני הייתי אצלך בבית". סימני הפליאה התגברו על פני היהודי מרגע לרגע...
***
העיירה הרוסית המנומנמת לא ידעה כלל איזה קרב אדירים מתרחש בה ברגעים אלו, קרב העשוי להכריע מי ימלוך ברוסיה בשנים הבאות.
השעה הייתה מעט לפני חצות הליל, רוב התושבים כבר שקועים היו בשינה עמוקה, כשלפתע קול נקישות של מאות מגפיים צבאיות הרעיד את הרחובות השקטים. מישהו רץ טרוף נשימה כששערו מתבדר ברוח, ואחריו, במרחק של כמה מאות מטרים שועטת פלוגת חיילים ענקית בליווי פרשים וכרכרות צבאיות.
היה זה באמצע שנות התר"ע.
לאחר כמעט מאתיים שנות שלטון צאריסטי, לראשונה החלו להתנדנד רגלי כיסא המלכות המוזהב. מה שייזכר לימים כ'המהפכה הקומוניסטית' שחיסלה באכזריות את בני שושלת רומנוב ובראשם הצאר ניקולאי השני - והכתירה במקומם שורת מנהיגים קומוניסטים אכזריים לא פחות.
עוד לפני שהתרחשה המהפכה בפועל הריח הצאר את הסחף אחרי התנועה הקומוניסטית והחל לרדוף אחר ראשי המהפכה. כל מי שנחשד בשיתוף פעולה הכי קל עם המורדים הוצא להורג או במקרה הטוב נידון לעבודות פרך בארץ גזרה.
אך למרות כל מאמציו לא הצליח הצאר לשים את ידו על האיש העומד בראש המהפכה, זה שבנאומיו מצליח לשלהב מיליוני איכרים רוסים ולהפוך אותם לחייליו הנאמנים.
"תתפסו אותו בכל מחיר" פקד הצאר על ראשי צבאו, אך ראש המהפכנים היה ממולח ומתוחכם מהם. הצליח להתל בסוכני החרש הרוסים, לנער מעליו מעקבים כזבובים טורדניים. לא הועילו כל ניסיונותיו של הצאר, הוא הצליח תמיד לחמוק מציפורניו ולהמשיך לקדם את המהפכה במלוא המרץ.
אך באותו לילה היסטורי הגיע, לראשונה, מידע סמוי לאוזני המשטרה לפיו ראש המורדים מסתתר ברגעים אלו ביער הסמוך לעיירה קטנה ברוסיה.
תוך דקות ספורות כותר היער בכוחות משטרה רבים, ראש המורדים הבין שהצבא סוגר עליו מכל עבר, בצר לו ניסה לחמוק מהיער ולנוס אל העיירה הסמוכה, כשהוא נוקט, כרגיל, בתכסיס מתוחכם: הוא טיפס על סוסו והאיץ בו בכל כוחו עד שיצא אל הכביש שמחוץ ליער.
"הוא בורח" זעק אחד החיילים ובן רגע פרצו כל הכוחות במרדף אחריו. לרגע נדמה היה שהפור כבר נפל, אין לו סיכוי להימלט מידיהם. אך באחד מעיקולי הדרך גלגל האיש את עצמו בחשאי מהסוס ונמלט בריצה שפופה לשולי הדרך, כשהסוס ממשיך לדהור במהירות שיא וחיילי הצאר שלא הבחינו בתמורה, ממשיכים לדלוק בעקבותיו עוד דקות ארוכות, עד שהשיגו אותו וגילו שהם רודפים אחרי... סוס ללא רוכב. התעלול הזה העניק לראש המורדים כמה דקות יקרות של חסד בהן הצליח להיכנס לעיירה הקטנה על גדות היער, לדפוק בדלת הראשונה שנקרתה בדרכו ולבקש מחסה.
"חיילי הצאר רודפים אחריי, אפשר להתחבא אצלכם?".
בעל הבית, יהודי, נאחז בפחד אימים לשמע הבקשה, הוא הבין בדיוק מה עומד לקרות כאן. "מצטער מאד, איני יכול לסכן את חיי משפחתי בשבילך" הוא אומר וסוגר את הדלת.
האיש לא מתייאש, ממשיך לרוץ אל הבית הבא ושוב פותח לו יהודי את הדלת. "אפשר להסתתר אצלך?" שואל האיש בנשימה טרופה, עוד רגע פורצים החיילים לרחוב. היהודי הזה היה נועז יותר מקודמו. הוא שימש כ'שומר היער' הסמוך וניחן בקור רוח לא רגיל.
"בסדר היכנס מהר פנימה" לחש לו.
היהודי נכנס לחדר צדדי וחזר משם כעבור רגע עם ערימת בלואי סחבות, תחפושות פורימיות של ילדיו כנראה, חליפה וציצית ישנה בלויה. "תיכנס לחדר השני" פקד על אורחו, "פשוט את בגדיך ולבש במקומם את הבגדים הקרועים האלו, אבל מהר, אל תחכה אפילו רגע".
המהפכן הפיקח קלט מיד את תכניתו של מארחו, כעבור כמה שניות יצא מן החדר כשהוא לבוש כיהודי קדמון. בעל הבית עטף אותו בטליתו, תחב בידו ספר גדול והורה לו לעמוד ליד הקיר ולהתנועע, כאילו הוא שקוע בתפילת שמונה עשרה.
לא עברו כמה רגעים ואל הבית התפרצה חבורת חיילים ושאלה: "האם נכנס לכאן מישהו זר בדקות האחרונות?"
"לא" נענע היהודי בראשו, פורש את זרועותיו לשני הצדדים. החיילים לא סמכו על תשובתו, נכנסו פנימה כדי לסרוק בעצמם את הבית. במהלך החיפוש הם חולפים שוב ושוב על פני היהודי העטוף בטלית ומתנועע בהתלהבות מול הקיר, כשאינם טורחים להפשיל את הטלית הצהבהבה מעל ראשו.
כעבור כמה דקות יצאו החיילים בידיים ריקות והמשיכו אל הבית הבא. המהפכן הגדול שוב חמק ממוות לחיים. לאחר שהתאושש מהחוויה המסעירה שחלפה עליו הושיב אותו בעל הבית ליד השולחן והגיש לו, כדרכם של יהודים מכניסי אורחים, מזון ומשקה להיטיב את נפשו.
"תוכל לרשום לי את שמך" ביקש המהפכן והיהודי רשם לו על פתקה את שמו וכתובתו המדויקת.
"לעולם לא אשכח לך את החסד הגדול שעשית עמי" מלמל האורח בעיניים מצועפות בטרם נפרד ממטיבו וחמק לתוך הליל השחור.
***
חלפו כמה שנים, המהפכה הרוסית התרחשה, הצאר ובני משפחתו הוצאו להורג ובמקומו עלה אותו מהפכן שהוכתר למנהיג רוסיה החדש. באחד הימים מקבל היהודי בעיירה מכתב מאת מנהיגה של רוסיה הקומוניסטית, בהלה אחזה בו עוד בטרם פתח את המכתב.
באותם ימים השתדל כל יהודי לשמור על מרחק מרשויות החוק, לקיים מה שאמרו חז"ל 'ואל תתוודע לרשות'.
"הנך מוזמן לפגישה אישית עם מנהיג רוסיה, מה?" קרא האיש בקול מתוך המכתב, משפשף את עיניו ולא מבין מהיכן נחתה עליו ההזמנה הזו, מה למנהיג רוסיה עם יהודי פשוט כמוהו, מה הוא יוכל לתרום לו, מה יתן ומה יוסיף לו? אך כמובן שהוא לא יכול היה לסרב.
ביום המיועד התלבש במיטב מחלצותיו עלה על הרכבת ונסע לעיר הבירה הרוסית, שוערי הארמון היו מופתעים לא פחות לנוכח היהודי הפשוט שזכה להיות אחד המוזמנים הראשונים לטרקלינו של מנהיג רוסיה שזה עתה עלה על כס הממשלה.
חייל רוסי הוביל אותו בסבך בלתי נגמר של מסדרונות וטרקלינים, עד שהוא מצא עצמו עומד מול נשיא רוסיה הקומוניסטית, אדם משופם לבוש מדים נוצצים.
"אתה מכיר אותי?" שואל הנשיא.
היהודי מניע בראשו אנה וענה לשלילה. "כיצד אכירך אם מעולם לא ראיתי אותך".
"מעולם לא ראית אותי?" התחייך הנשיא הרוסי, "לא רק שאתה ראית אותי, אני הייתי אצלך בבית". סימני הפליאה התגברו על פני היהודי מרגע לרגע ואז הזכיר לו הנשיא את אותו ליל אימים בו הסתתר בביתו, עטור טלית ולבוש בבגדים יהודיים.
חיוך של מבוכה התפשט על פני היהודי, הוא התקשה להאמין שאותו אדם רדוף ואומלל, הוא האיש היושב לפניו על כס הנשיאות.
"אתה חשבת שאתה מציל אדם אחד בודד באותו רגע" אמר הנשיא הרוסי בהתרגשות, "אבל האמת היא שהצלת מיליוני בני אדם, למעשה כל אזרחי רוסיה הגדולה חבים לך את חייהם, בזכותך הם ניצלו משלטונו של הצאר".
לאחר שיחה ארוכה נרגשת עם מי שהציל את חייו נפרד ממנו נשיא רוסיה כשהוא מעניק לו כתשורה מתנות רבות ויקרות ערך לרבות כרטיס מיוחד, חתום בידי הנשיא, הפותח בפניו את שערי ארמון הנשיאות בכל עת שירצה לבוא ולפגוש את נשיא רוסיה.
זמן לא רב לאחר שאירע המעשה הזה, עם עלייתה של המפלגה הקומוניסטית לשלטון ברוסיה החלו הרדיפות הנוראיות אחר כל סממן של יהדות, הקומוניזם כידוע דגל בשוויוניות נטולת דת וסילק כל השפעה יהודית אל מחוץ לגבולות רוסיה.
אחת הישיבות המפורסמות שמצאה עצמה לכודה תחת השלטון הקומוניסטי היא ישיבת 'נובהרדוק', מעוזה של תנועת המוסר, שסניפיה פזורים היו ברחבי עיירות רוסיה וכעת עם עלייתם של הקומוניסטים נאלצה לרדת למחתרת.
תוך זמן קצר הבינה הנהלת הישיבה כי אין ברירה, מוכרחים לעזוב את רוסיה. אלא שכאן עמד בפניהם מחסום: רוסיה הקומוניסטית חסמה את מעברי הגבול שלה, מי שביקש לצאת מהמדינה נאלץ להבריח את הגבול בחשאי, תוך סיכון חיים מוחשי.
בחורי ישיבת נובהרדוק לא נרתעו מהסכנה הגדולה ובגבורת נפש נובהרדוקאית התגנבו והבריחו את הגבול בזה אחר זה, וכך החלה תקופה בלתי נשכחת בתולדות ישיבת נובהרדוק: תקופת הבריחה מרוסיה שאינספור סיפורי ניסים מתהלכים אודותיה.
באחד הלילות הגיעה ידיעה מרעישה אל הישיבה בנובהרדוק: שמונה עשרה בחורים מסולתה ושמנה של הישיבה שאמורים היו להבריח את הגבול הלילה, נתפסו בידי משמר הגבול הרוסי וצפויים כעת לעונש כבד, אחת מן השתיים: עונש מוות, או מאסר ועבודת פרך לשנים רבות בסיביר.
תלמידי הישיבה בנובהרדוק החלו לפעול מיד להצלתם של חבריהם והריצו את העניין אל גדול הדור, מרן הגאון רבי חיים עוזר זצוק"ל בווילנא. בתשובתו כתב להם הגרח"ע לפנות במהירות אל יהודי המתגורר בעיירה קטנה ברוסיה ומועסק שם כ'שומר היער, והוא יעזור להם.
בחורי נובהרדוק לא ידעו מי האיש ולא הכירו אותו, אך קיימו כמובן את דברי הגרח"ע, נסעו לאותה עיירה, פנו אל 'שומר היער' היהודי ומסרו לו את בקשתו של הגרח"ע לסייע להם בשחרור הבחורים. היהודי הבין היטב מדוע הפנה אותם הגרח"ע אליו.
ניתן לשער שזה לא היה דבר קל עבורו, אך מה לא עושים כדי להציל ח"י יהודים?
קם היהודי ונסע לעיר הבירה, הגיש את הכרטיס המיוחד שבידו לשוערים והדלתות נפתחו בפניו. הנשיא זיהה אותו על אתר וקיבל אותו בחיוך רחב, "שלום עליך ידידי, מה מבוקשך?"
בתום שיחה ידידותית קצרה יצא היהודי כשבכיסו מכתב חתום המורה לשחרר לאלתר את שמונה עשרה הבחורים.
הגאון הצדיק רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, מגדולי תלמידי ישיבת נובהרדוק שסיפר את הסיפור הזה, סיים ברגש:
"נשיא רוסיה שיבח את אותו יהודי בכך שהוא הציל את מדינת רוסיה כולה משלטונו של הצאר, ואני מוסיף כי בזכות מעשהו הטוב עלה בידו להציל שמונה עשרה בחורי ישיבה, תלמידי חכמים מופלגים ויראי שמים. ולא זו בלבד, אלא שאחד מאותם בחורים ענה לשם "יעקב ישראל קניבסקי", הלא הוא מרן הגאון בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל, הידוע בכינויו 'הסטייפלער'.
אותו יהודי ששמו לא נודע לנו, זכה משמים להיות שליח טוב, להציל את גאון ישראל וקדושו שהאיר את עיני ישראל בתורתו.
מקור: מעשה זה סיפר מגיד המישרים הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל מגדולי שרידי בית 'נובהרדוק'. יש לציין שאת חלקו הראשון של המעשה הזה סיפר מרנא בעל ה'חפץ חיים' זי"ע באוזני תלמידיו בעיצומה של סעודת פורים, כשהוא מפטיר: "פעמים רבות יהודי מקיים מצוה קלה, כמו למשל לזרוק מילה טובה של עידוד ליהודי אחר, והוא חושב לעצמו שעשה דבר קטן - בדיוק כמו אותו יהודי שהיה בטוח שהוא מציל איזה גוי תמהוני, ותו לא.
"אך יבוא יום, לעתיד לבוא, בו יתברר לכל אחד מאתנו איזה דבר עצום וגדול הוא עשה, מה חשיבותה של כל מצוה קטנה שאדם דש בעקביו, איזה שכר אדיר מצפה לו בשמים על כך על אותו מעשה קטן".
(הסופר הרב שמעון טיקוצקי שליט"א)
