רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן: כיצד עצה גאונית להודיע על סכום כפול מהנגנב, גרמה לחבורת גנבים להפליל את חברם ולהשיב את הכסף לבעליו.
אמר לו הרבי: "תחזור לדברצין ותפרסם בעיתון את דבר הגניבה, ותציין שנגנבו ממך שלושים אלף כתרים. מדי יום תתייצב בתחנת המשטרה ותבדוק אם מצאו את הגנב".
אמר לו היהודי: "רבי, איך אכתוב שנגנבו לי שלושים אלף כתרים, הרי כבר דיווחתי למשטרה שנגנבו לי חמישה עשר אלף כתרים?! הם עלולים לחשוד בי ברמאות".
אמר לו הרבי: "תעשה כדברי, ואם המשטרה תבוא אליך בטענות על כך, תאמר להם שעשית זאת במצוותי".
רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן (ד, ו)
על הפסוק (בראשית כט, יב): "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא" הקשו חז"ל (בבא בתרא קכג ע"א): וכי אחי אביה הוא, והלא בן אחות אביה הוא? אלא, אמרה רחל ליעקב: עליך לדעת כי אבי רמאי גדול הוא ולא תוכל לו. אמר לה: אם רמאי הוא, "אחיו אני ברמאות". אמרה לו: וכי מותר לצדיקים לנהוג ברמאות? ענה יעקב: כן! כמו שנאמר (תהלים יח, כז): "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל".
ואומר ה"נודע ביהודה", כי אף שחכמי ישראל הולכים בתום וביושר, הקב"ה מכניס בליבם להכיר את דרכי העורמה של הרמאים והגנבים, כדי שיידעו להתמודד עימם ולא יצליחו להערים עליהם בבית הדין.
ה"חלק יצחק" מספינקא היה רבי לאלפי חסידים. מסופר עליו שבילדותו נהג בשובבות גדולה. אביו, ה"אמרי יוסף", היה משלם את כל הנזקים שהזיק ילדו הקטן בשובבותו. כששאלו אותו מדוע אינו מזהיר את ילדו אייזיק'ל שלא ישבור חלונות, ענה ה"אמרי יוסף": "כעונש על כך, עוד ישברו אצלו דלתות וחלונות"...
וכך הוה. מגיל צעיר נודע ה"חקל יצחק" בגדלותו בתורה והתכתב עם גדולי הדור, ובהם המהרש"ם מברעז'אן ורבי יצחק אלחנן מקובנא. לאחר הסתלקות אביו ה"אמרי יוסף", הוא מילא את מקומו באדמו"רות. אלפים היו גודשים את בית מדרשו - בספינקא, במונקאטש ובסעליש, ומרוב דוחק וצפיפות נשברו דלתות וחלונות. כך התקיימו דברי ה"אמרי יוסף"...
נספר עובדה נפלאה מחוכמתו ופקחותו הגדולה של ה"חקל יצחק":
יהודי סוחר גדול נסע ברכבת מבודפסט לדברצין ובכיסו סכום עתק של חמישה עשר אלף כתרים. הדרך היתה ארוכה והיהודי התנמנם במושבו. כל אותה עת עקב אחריו גנב והמתין לשעת כושר. כשראה הגנב שנפלה עליו תרדמה, וידא שאיש מנוסעי הקרון אינו שם לב למעשיו, ואז התקרב אל האיש ורוקן את כיסו. הגנב מיהר לעבור לקרון אחר ובתחנה הראשונה ירד מהרכבת ושללו בידו.
כשהקיץ היהודי משנתו וגילה את אשר ארע, פרץ בזעקות שבר. הוא פנה אל הנוסעים שישבו בקרון ושאלם אם שמו לב להתרחשות, אך הם השיבו בשלילה. בהגיע הרכבת לדברצין, ניגש היהודי לתחנת המשטרה וסיפר בסערת רגשות על הגניבה הגדולה וביקש את עזרתם באיתור הגנב. מיד לאחר מכן נסע אל ה"חקל יצחק" בסעליש וסיפר לו בבכי על המקרה.
אמר לו הרבי: "תחזור לדברצין ותפרסם בעיתון את דבר הגניבה, ותציין שנגנבו ממך שלושים אלף כתרים. מדי יום תתייצב בתחנת המשטרה ותבדוק אם מצאו את הגנב".
אמר לו היהודי: "רבי, איך אכתוב שנגנבו לי שלושים אלף כתרים, הרי כבר דיווחתי למשטרה שנגנבו לי חמישה עשר אלף כתרים?! הם עלולים לחשוד בי ברמאות".
אמר לו הרבי: "תעשה כדברי, ואם המשטרה תבוא אליך בטענות על כך, תאמר להם שעשית זאת במצוותי".
עשה האיש כמצוות הרבי. הלך ופרסם בעיתונות של דברצין אודות מעשה הגניבה ברכבת וציין שנגנבו ממנו שלושים אלף כתרים, והוסיף: "כל היודע על פרטים על הגניבה מתבקש לפנות לתחנת משטרת דברצין"...
מדי יום הוא הגיע לתחנת המשטרה לראות אם התחדש משהו בעניינו. בימים הראשונים לא אירע דבר, אולם כעבור כמה ימים בישר לו מפקד תחנת המשטרה כי נמצא שלל הגניבה! היהודי הודה לו בהתרגשות והסתקרן: "איך קרה הדבר?"
סיפר לו קצין המשטרה: "אחד מחבורת הגנבים בא לתחנת המשטרה והלשין על חברו הגנב, הוא אפילו הראה לנו את מקום המחבוא".
היהודי לא ידע את נפשו מרוב שמחה. אולם השוטר מיהר להשבית את שמחתו: "אני מצטער, איננו יכולים להחזיר לך את כספך, שכן גילינו סתירה חמורה בדבריך: לנו אמרת שנגנבו ממך חמישה עשר אלף כתרים, אך בעיתון כתבת שלושים אלף. הסתירה הזו חשודה בעינינו ודורשת הסבר"...
אמר לו היהודי: "אכן ציינתי את מה שידעתי - נגנבו ממני חמישה עשר אלף כתרים. אולם הרבי מסעליש ציוה עלי לכתוב בעיתון שלושים אלף, ועשיתי כמצוותו"...
השוטרים החליטו לנסוע לסעליש כדי לחקור את ה"חקל יצחק". הרבי קיבל אותם בסבר פנים יפות ואמר להם: "אסביר לכם את העניין. אני שיערתי שהגנב ברכבת שייך לחבורת גנבים גדולה. כידוע, מנהגם של הגנבים לצאת למשימה ולהביא את השלל לראש החבורה והוא ממונה לחלק את השלל בין הגנבים. לכן בכוונה תחילה הוריתי ליהודי לציין שנגנבו ממנו שלושים אלף כתרים, כדי שחבריו הגנבים יתרגזו על הגנב שרימה אותם והביא להם רק מחצית משללו... כעת נותר לקוות שבעקבות זאת הם ילכו להלשין עליו כדי לנקום בו על מה שעולל להם. ואכן כך היה"...
