הרופא שהיה על הקו, אפילו שכח להזדהות מרוב התרגשות. הוא רק וידא שהוא מדבר עם בנה של האישה, ומיד אמר
הרופא שהיה על הקו, אפילו שכח להזדהות מרוב התרגשות. הוא רק וידא שהוא מדבר עם בנה של האישה, ומיד אמר: 'אתה לא תאמין למה שאני אבשר לך עכשיו...' הלה עשה אוזנו כאפרכסת, והרופא החל לצטט מהודעת דואר אלקטרוני שקיבל באותו לילה מרופא אמריקאי: 'בתום מחקר מקיף שנמשך על פני עשר שנים ושלוש יבשות, אישר הלילה ה-A.D.F. – מינהל התרופות האמריקני, תרופה חדשה לשימוש נגד מחלת ה... הליך ייצור התרופה מתחיל בימים אלו, וזו בשורה לאלפי אנשים בכל רחבי הגלובוס שסובלים מהמחלה, שעד היום הוגדרה כחשוכת מרפא...'
הבן לא הבין את כל המושגים והאותיות באנגלית, אך הרופא חזר והסביר לו בקצרה ובשמחה גלויה: 'תבין, אדוני, יש תרופה למחלה! יש תרופה! עשר שנים חקרו אותה, ובדיוק השבוע היא אושרה. בדיוק השבוע, בדיוק עבור אמך! איך ידעתם לדחות את הניתוח בשבועיים? מי גילה לכם כי בעוד שבועיים תתגלה תרופה חדשה?' תמה הרופא.
היה זה כשבוע ימים לפני ראש השנה, בחדר ההמתנה בבית החולים 'תל השומר'. בני המשפחה שיצאו זה עתה מהפגישה עם הרופא נראו כאילו חרב עליהם עולמם, ולא בכדי. זה עתה שמעו בשורת איוב איומה, ולא ידעו כיצד להתמודד עמה.
המיחושים מהם סבלה אימם בשבועות האחרונים התבררו כמחלה איומה ונוראה, נדירה למדי. בתום סדרת בדיקות שאוששו את החשש, היו הרופאים תכליתיים למדי :'הצילומים אינם מותירים מקום לספק, מחלה נוראה משתוללת בגופה של האם, מחלה נדירה וחשוכת מרפא.
עד היום לא הומצאה כל תרופה שיכולה לטפל במחלה המסוכנת הזו, ואין ברירה אלא...'
כאן עצרו הרופאים לרגע את דיבורם, מאפשרים לבני המשפחה לקלוט ולהפנים, ורק אז המשיכו: 'להכניס את אמכם לניתוח מורכב ומסובך שאורכו כחצי יממה. ניתוח מורכב ומסובך כל כך טומן בחובו סיכונים לא פשוטים. אי אפשר לדעת מראש לאן הוא יוביל ואיך תיראה אמכם אחריו...'
הדברים הללו הספיקו בהחלט. בני המשפחה יצאו מהרופאים אפופי חרדה, מלאי דאגה. המחלה קשה כל כך וחשוכת מרפא, אין לה תרופה או טיפול, וגם הניתוח המוצע – אחריתו מי ישורנו. הם החליטו להיכנס אל הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל ולשאול בעצתו. רבי חיים שמע, נאנח עימם בכאב והאזין לצדדים השונים, ולפתע ניעור ממחשבותיו וקרא: 'רגע, האם הניתוח דחוף כל כך עד שאי אפשר לחכות שבועיים?'
'שבועיים?' תמהו בני המשפחה לעומתו. 'מה נרוויח מלהמתין שבועיים? הרי המחלה קשה ואכזרית כל כך! אם נעשה את הניתוח – מוטב נעשה אותו מיד, ואם לאו – הבה נחליט על כך עכשיו!'
'לא כך', השיב רבי חיים, ופתח אלומת אור ליום שבפניו אנו עומדים: 'בעוד כמה ימים יחול ראש השנה. ראש השנה הוא יום בו החיים מחולקים מחדש. כולנו עומדים לדיון מחודש. כל מה שקרה השנה – אינו מוכיח דבר על השנה הבאה, כי בראש השנה הכל יכול להשתנות. זהו יום דרמטי שמשנה את החיים. אין לדעת איך, אי אפשר לדעת כיצד, אבל מה שברור – שבתפילה מעומק הלב בראש השנה אפשר להפוך את המציאות, אפשר לשנות את המצב. הבה נקדיש את ראש השנה לתפילות נרגשות למענה, ונמתין כשבועיים...'
בני המשפחה ביקשו את אישור הרופאים להמתין כשבועיים ימים, ומשהאישור התקבל – הורה רבי חיים להמתין, תוך שהוא חוזר ומעודד את בני המשפחה: 'אנו עומדים בפני יום גורלי לכולנו, על אחת כמה וכמה לאמכם, המוטלת בעומק מחלה קשה וחשוכת מרפא. הבה נקדיש את ראש השנה לתפילות בעבורה. הבה נפעל בשמי מרומים שביום הזה יתהפך העולם, ואין לדעת כיצד, אך ישועתה בוא תבוא!'
בראש השנה, לצד התפילות הנרגשות הנאמרות בפי כל, החרידו זעקות השבר של בני המשפחה את שערי השמים. שוב ושוב חזרו על השם של אמם, ובדמעות שליש סיימו את ספר התהילים כמה וכמה פעמים לרפואתה. היטב זכרו כי ביום הזה יכול העולם כולו להתהפך מהקצה אל הקצה. היטב הבינו כי ביום הזה יוכרע מחדש אם אמם תוסיף ותעמוד בפני דילמת הניתוח המורכב או רופא כל בשר יפליא לעשות...
שלושה כוכבים נצנצו בשמים. ראש השנה חלף. גם בימים הבאים הוסיפו בני המשפחה תפילות ותחנונים, ובד בבד – נערכו לניתוח שהיה אמור להיערך במהלך חג הסוכות. באחד הבקרים של עשרת ימי תשובה, בשעת בוקר מוקדמת, צלצל הטלפון הנייד של אחד מבני המשפחה.
הרופא שהיה על הקו, אפילו שכח להזדהות מרוב התרגשות. הוא רק וידא שהוא מדבר עם בנה של האישה, ומיד אמר: 'אתה לא תאמין למה שאני אבשר לך עכשיו...' הלה עשה אוזנו כאפרכסת, והרופא החל לצטט מהודעת דואר אלקטרוני שקיבל באותו לילה מרופא אמריקאי: 'בתום מחקר מקיף שנמשך על פני עשר שנים ושלוש יבשות, אישר הלילה ה-A.D.F. – מינהל התרופות האמריקני, תרופה חדשה לשימוש נגד מחלת ה... הליך ייצור התרופה מתחיל בימים אלו, וזו בשורה לאלפי אנשים בכל רחבי הגלובוס שסובלים מהמחלה, שעד היום הוגדרה כחשוכת מרפא...'
הבן לא הבין את כל המושגים והאותיות באנגלית, אך הרופא חזר והסביר לו בקצרה ובשמחה גלויה: 'תבין, אדוני, יש תרופה למחלה! יש תרופה! עשר שנים חקרו אותה, ובדיוק השבוע היא אושרה. בדיוק השבוע, בדיוק עבור אמך! איך ידעתם לדחות את הניתוח בשבועיים? מי גילה לכם כי בעוד שבועיים תתגלה תרופה חדשה?' תמה הרופא.
הבן לא השיב אלא קם ויצא בריקוד של הודאה. 'לא ייאמן כי יסופר', הוא אומר עד היום, כיצד בדיוק ראש השנה בו התפללנו לרפואתה – הוא שהביא את המזור; הוא שהחיש את אישור התרופה. עשר שנים חקרו אותה, ובדיוק בעקבות ראש השנה המכריע – התרופה אושרה, ואמא ניצלה מניתוח מיותר ומסובך!'
את הסיפור הזה שמעתי מדודי הרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א, וכדאי כל כך לזכרו ולהפנימו: יהודים מתמודדים מול קשיים מתמשכים עם ילדיהם. שנה אחר שנה הילד לא מצליח בלימודיו, אינו מרוכז, סובל מבעיה רפואית חלילה. אחרים ממתינים שנים ארוכות לשמחות – הוא לזיווגו, הוא לילדיו, שופכים דמעות כמים והישועה מבוששת לבוא. אחרים גוררים מינוס מעיק כבר שנים ארוכות, וכל פתרון לא נראה באופק. קשיים אלו נראים כגזירת גורל קבועה, נטולת תקווה. כבר שנים המצוקה כאן, לא הולכת ולא נעלמת, לא נפתרת ולא מתקדמת!
ההנחה הזו אולי נכונה במשך 363 ימים בשנה, אך לא כן ביומיים שלפנינו, בארבעים ושמונה השעות של ראש השנה! אלו שעות המהפך, יממות של הכרעה גם בחזיתות הקשות ביותר, גם במצוקות המלוות שנים. ראש השנה הוא יום של מהפכה. צריך להצטרף אליה, לתפוס אותה בכל הכח, לאחוז ביום הזה ולנקוש ללא הפסקה בדלתות אבינו שבשמים, כי ביום הזה ניתן להפוך הכל לטובתנו!
הבה נאמץ את היום הזה. הבה נבין מה הפוטנציאל הגלום בו. הבה נקיש על שערי שמים בחוזקה, נתחנן ונבקש ללא הרף. הישועה קרובה, החיים הטובים כבר כאן. לשנה טובה נכתב ונחתם, בלי שום קשר לחוויות השנה הקודמת. לאלתר ניכנס כולנו לשנת חיים, שפע, אושר ושלום!
