הם הספיקו להבחין כי תהום פעורה לימינם ומאורת זוחלים רוחשת משמאלם, כאשר האש הבליחה באור גדול וכבתה באחת.
הבן שלף נר שעווה והציתו, ולאורו המשיכו האב והבן בדרכם. הלאה, הלאה, אנחנו צריכים להכנס למעמקי המערה, דרבן הבן את אביו הסקרן. חלפו עברו להן כעשרים דקות, ושלהבת הנר החלה לרקד ולהקפיץ את צלליותיהם על קירותיה המשוננים של המערה. הם הספיקו להבחין כי תהום פעורה לימינם ומאורת זוחלים רוחשת משמאלם, כאשר האש הבליחה באור גדול וכבתה באחת.
ריח הטחב חדר לראותיהם. ינשופים סהרוריים שנחרדו לשמע המבקרים הבלתי-קרואים, חגו בצווחות בסמוך להם. חרדתם העמיקה והפכה לפחד מוחשי למשמע תזמורת ססגונית של קולות אשר נפלטו מגרונותיהם של מגוון בעלי חיים.
היה זה לפני שנים רבות, כך מספרים בעלי המעשיות. ר' געצל, איש בא בימים, אשר לאחר מלאת ימיו ושנותיו יספידוהו: "איש חסד, תם וישר, ירא אלוקים ומוקיר רבנן", נודע בסביבתו כאדם אמיד, אשר רכושו יכול לפרנסו ולכלכלו ברווח גם אם היה מאריך ימים ושנים מעל ומעבר לקצוב לו משמים.
אדם עירני היה ר' געצל. לאחר שקם משנתו יכול היה לתאר בפרוטרוט לבני ביתו ההמומים את אשר שוחחו בלחש בעת שעיניו היו עצומות. חושיו הדרוכים וכשרונו החריף סייעו לו לצעוד קדימה עוד לפני שהסובבים אותו ידעו כי יש לפסוע כלל. אותו חורף פולני תקף את עצמותיו ללא רחם, ור' געצל חש כי מה שהיה כבר לא יהיה. אין דרך חזור.
מחלון דירתו המפוארת השקיף ר' געצל על הדרך המובילה אל בית העלמין, בו טמונה רעייתו, וליבו אמר לו כי לא תחלוף תקופה ארוכה ובני אדם אחרים ישקיפו מחלון זה על השביל המוביל לקברו של ר' געצל.
בכל מהלך חייו נהג ר' געצל לסדר את ענייניו על הצד הטוב ביותר, וכך צרר ר' געצל מעות רבות בתרמילו, זימן את עגלונו הוותיק ויצא לדרך. היה זה מעין מסע פרידה מן העולם הזה. ר' געצל הורה לעגלונו כי בדרכם למחוז חפצו יסייר עמו בכל הירידים הגדולים, בערי הבירות הגדולות של אירופה, במרכזי הסחר ובשווקי הבהמות העצומים.
מבעד לחלון עגלתו בהה ר' געצל במתרחש, תוך שהוא מעלה בזכרונו את הימים בהם היה מהלך במחוזות אלו, מוקף בפמליית מזכירים ומשרתים, בדרכו מרכישת להקה אדירה של אווזים במחיר אפסי מפריץ שירד מנכסיו, אל עסקה מוצלחת אחרת בה יחתום על שותפות בעסקת ייבוא פולי קפה מעבר לים.
העגלה חלפה ביעף על פני אתרי הזכרון של ר' געצל, ובעוד ראשו שקוע בימים עברו, התעורר ר' געצל אל קרקע המציאות בעזרת נכדיו הקטנים, שאפפהו בחום מכל עבר.
בנו בכורו נאחז התרגשות לרגל ביקורו הבלתי צפוי של אביו, ולאחר סדרת הברכות המתבקשת הסבו השניים בחדר סגור, ור' געצל פתח את סגור לבו.
בני בכורי. הנה זקנתי ושבתי, נאנח ר' געצל, ונשאתי הנה את עצמותי הלאות כדי לשמוע מפיך, מה תעשה למעני לאחר שתשובו מהלווייתי! מאז ומעולם נהג ר' געצל לדבר ישירות ללא גינונים, אך למשמע דבריו אלו של האב, צללו אזני בנו. אבא. מדוע הנך שח כך. בעזרת ה' עוד נכונו לך ימים טובים ורבים… מה בפיך, האיץ בו ר' געצל. אל תעכבני. עלי לבקר גם אצל שני אחיך.
משלא נותרה בידו ברירה, פרס בנו בכורו של ר' געצל בפני אביו את כל הרעיונות ששמע אי פעם על הנצחת נפטרים כבודים. אקים בית כנסת על שמך, ובכל יום זכרון אכניס בו ספר תורה לעילוי נשמתך. בבית כנסת זה תוקם חברת התהילים הגדולה ביותר בעולם, ועל קברך יעלו מידי שנה עשרות תלמידי חכמים וצדיקים שיתפללו לעילוי נשמתך. בביתי ידלק נר זכרון, שמן זית זך, עד כלות כל הימים, וספר חידושי תורה מאת טובי הלמדנים ייצא לאור לזכר נשמתך.
היטב דיברת, פלט ר' געצל, ותחושת נחת פשטה בכל גופו.
בנו השני של ר' געצל העפיל ברעיונותיו על אחיו הבכור. כל אלו, אבא, דברים פשוטים הם, אשר ברור כי יש לעשותם למען העלות את נשמתך ממדרגה למדרגה עד הגיעה למקומה הראוי. אני אקים ישיבה גדולה שתקרא "זכרון געצל", ועל כל ספר קודש מספרי הישיבה יכתב, כי יש ללמוד בו לעילוי נשמת ר' געצל בן ר' פייבל, ובכל … היטב דיברת, קטעו ר' געצל, שלפתע חש בלבו ומיהר לבקר בבית בנו השלישי.
יודעי דבר אמרו עליו, על בנו השלישי של ר' געצל, כי הוא נטל את פקחותו של אביו ואת שנינותה של אמו, ומשניהם את חכמתם. את בן הזקונים שלו חיבב ר' געצל עד מאד, ובמהלך נסיעתו למעונו הרהר ר' געצל אלו רעיונות יעלו במוחו המבריק. נשיקות לנכדים, דרישת שלום למחותנים, ור' געצל הסתגר עם בנו השלישי בחדר ופרס לפניו את בקשתו.
להפתעתו ביקש ממנו בנו להמתין קמעא, יצא את החדר וכעבור זמן קצר שב ובידיו חבילת נרות. טוב מראה עיניים ממשמע אזניים, ציטט הבן באזני אביו את המשפט המוכר. אבקש ממך להתלוות אלי אל מקום מסויים מחוץ לעיר שם אבהיר את עצמי. בתוך כך חפן הבן בידיו שני נרות וביקש מאביו: הכנס גם אתה נרות אחדים לכיסך, אנו עומדים לפסוע במקום חשוך. ר' געצל קצר רוח היה, ופטר את בנו: אין צורך. די בנרות שנטלת עמך. יהי כן, פלט הבן, והשניים יצאו לדרכם.
עמד ר' געצל עם בנו בפתחה של מערה חשוכה במעבה היער, ובראשו מרצד סימן שאלה גדול: מה הוא רוצה להראות לי? שילב הבן את זרועו בזו של אביו המופתע, והשניים פסעו אל תוך המערה. לאחר צעדים אחדים לא יכלו השניים להמשיך לצעוד, עקב האפילה המוחלטת שאפפה אותם מכל עבר. הבן שלף נר שעווה והציתו, ולאורו המשיכו האב והבן בדרכם. הלאה, הלאה, אנחנו צריכים להכנס למעמקי המערה, דרבן הבן את אביו הסקרן. חלפו עברו להן כעשרים דקות, ושלהבת הנר החלה לרקד ולהקפיץ את צלליותיהם על קירותיה המשוננים של המערה. הם הספיקו להבחין כי תהום פעורה לימינם ומאורת זוחלים רוחשת משמאלם, כאשר האש הבליחה באור גדול וכבתה באחת.
פיק ברכיים תקף את ר' געצל. שמונים ושבע שנותיו חלפו איכשהו, ועתה הוא נקלע לעסק ביש שכזה. ירחם ה'. נו, דחק בבנו, הצת כבר את הנרות שלך. אבא, לאט הבן באזנו של אביו ההמום, אין לי נרות. תוציא בבקשה את הנרות מכיסך! אני, רעד קולו של הישיש, לא נטלתי עמי נרות. בני יקירי, סמכתי עליך!!! הבן חיבק את אביו. זה בדיוק מה שרציתי לומר לך אבא! אל תסמוך על אף אחד! אתה בעצמך, כל עוד נשמתך באפך, אסוף זכויות לעילוי נשמתך. למד משניות וגמרא, קבע עיתים לתורה והרבה במצוות ובמעשים טובים. ביקרת אצל כל אוהביך, כדי לברר מה הם יעשו לעילוי נשמתך. ראשית היה עליך להתיישב מול המראה ולשאול את עצמך:
מה אני, געצל, עושה לעילוי נשמתי???
