הוא חתם על ערבות לידיד שנעלם, ומצא את עצמו משלם חובות של אחרים במשך עשור שלם. אך כשנשאל "מי האיש?", בחר ר' שלמה בדרך שלא תיאמן.
הבה נחשב", השיב ר' שלמה בחיוך. "הרי שם האיש לא באמת משנה. האיש ברח, איננו. החוב כאן ומוטל עלינו, וידיעת שמו לא תסייע לפתרון בעיית החוב. מנגד, ראיתי לא מזמן כי בעל 'חובת הלבבות' מגלה כי דיבור אחד שאינו כהוגן מחולל מהפכה של ממש: המדבר לשון הרע מעביר את כל מצוותיו למי שדיבר עליו, ומקבל ממנו את כל עבירותיו. אני כבר כבן ארבעים, באמתחתי רבבות מצוות שעשיתי בחיי, האם אפסיד את כולן בשביל לדבר מילה אחת? זאת ועוד, הגנב ההוא – מי יודע אלו עבירות נוספות יש לו... האם לא מספיק שהזיק לי בכסף, שאני צריך לקבל גם את עבירת הגניבה שלו על כתפיי? מה תועלת תצמח לי מלומר מי הוא? הרי זה כולו נזק!
הסיפור הבא הינו סיפור אמיתי: לר' שלמה היה ידיד, איש עסקים מצליח ששמו הלך לפניו. אותו ידיד נהג להשקיע סכומי כסף גדולים ברכישת נכסים, השבחתם ומכירתם אחר כך ברווח גבוה. לצורך זה, הוצרך לא פעם לסכומי כסף גדולים, אותם לווה ופרע אחרי המכירה ומימוש הרווח.
ר' שלמה עצמו היה יהודי צנוע וישר דרך, שהתפרנס מיגיע כפיו. ערב אחד, גילה ר' שלמה את ידידו נוקש בדלת ביתו, מבקש להיכנס ולשוחח. כל בקשתו הייתה כי ר' שלמה – ידידו הוותיק והמסור – יחתום ערבות על הלוואת סכום כסף גבוה. בעזרת ערבות זו יוכל להשיג הלוואה לה הוא זקוק בדחיפות.
לכתחילה דחהו ר' שלמה. "אינני חותם ערבויות, בטח לא על סכומים שמעולם לא החזקתי בידי", אמר בנועם. אך משידידו לחץ ולחץ, לא עמד ר' שלמה בלחץ, ובסופו של דבר יצא הידיד מביתו באותו ערב כשהחתימה המבוקשת בידו, כאשר כבר למחרת קיבל את ההלוואה הגדולה...
הייתה זו הפעם האחרונה בה נפגשו השניים. כמו בסיפורים, לא ארכו הימים ואותו ידיד ומשפחתו נמלטו לחו"ל, מותירים מאחוריהם הררי חובות, נושים זועמים וערבים שחרב עליהם עולמם, ביניהם ר' שלמה מיודענו. עד מהרה הגיעו בעלי הגמ"ח לבקש את פירעון ההלוואה מהערב – ר' שלמה, אשר לא ידע להשית עצות בנפשו: מניין יביא לפתע סכום כסף כה גבוה?
עוד באותו ערב, כינס ר' שלמה את רעייתו לשיחה שהגדיר "רצינית". במבוכת מה סיפר את שאירע, כאשר ידיד ותיק ביקש את עזרתו, ולמרות שלא רצה – כמעט אולץ לחתום את הערבות המדוברת. לאחר שנטל נשימה ארוכה וביקש לוודא כי רעייתו עודה חשה בטוב, פירט את סכום העתק שנפל עליו כהוצאה לא צפויה וחריגה במיוחד, כאשר רעייתו פוערת עיניה בתימהון ובהפתעה.
"מי הוא זה ואיזה הוא הגנב הלז", התפרצה האישה לאחר ההלם הראשוני. "מי הוא זה אשר הפיל אותנו בפח יקוש כזה, בסכום עתק אשר מי יודע אם נוכל להחזירו בכלל ביום מן הימים?". אך ר' שלמה נצר פיו ואמר בנועם: "תראי, אני מבין ומזדהה עם הצורך לדעת מי האיש אשר גמל עמנו רעה כזאת. אך בואי נחשוב – האם ניתן לו לעשות לנו רע עוד יותר, ונפנק אותו במתנות טובות ויקרות ערך?".
"מה?" לא הבינה האישה. "למה אתה מתכוון?".
"הבה נחשב", השיב ר' שלמה בחיוך. "הרי שם האיש לא באמת משנה. האיש ברח, איננו. החוב כאן ומוטל עלינו, וידיעת שמו לא תסייע לפתרון בעיית החוב. מנגד, ראיתי לא מזמן כי בעל 'חובת הלבבות' מגלה כי דיבור אחד שאינו כהוגן מחולל מהפכה של ממש: המדבר לשון הרע מעביר את כל מצוותיו למי שדיבר עליו, ומקבל ממנו את כל עבירותיו. אני כבר כבן ארבעים, באמתחתי רבבות מצוות שעשיתי בחיי, האם אפסיד את כולן בשביל לדבר מילה אחת? זאת ועוד, הגנב ההוא – מי יודע אלו עבירות נוספות יש לו... האם לא מספיק שהזיק לי בכסף, שאני צריך לקבל גם את עבירת הגניבה שלו על כתפיי? מה תועלת תצמח לי מלומר מי הוא? הרי זה כולו נזק!
לעומת זאת, אם לא אומר לך את שמו, הנזק הכספי קיים בין כך ובין כך. אך אני זוכה: הרי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וברגע זה, בהתגברותי לא לספר את שמו ובאיפוקך לא לדעת – קנינו לנו ביטוח יקר ערך מכל צרה! ברגעים אלה אנחנו זוכים לביטחון רב מכל צרה וצוקה – מבעיות בריאות, מבעיות בחינוך הילדים, מבעיות בפרנסה! אם אני 'סוחר' טוב, ואני משתדל להיות כזה...", סיכם ר' שלמה ספק ברצינות ספק בציניות, "אני בוחר בדרך השתיקה ומרוויח שבעתיים. נכון?".
האישה האזינה בקשב והודתה לבעלה על שהאיר את עיניה ללכוד סקרנות למילה אחת ולהרוויח עולם ומלואו. החל ר' שלמה עובד עוד שעתיים ביום, וגם רעייתו הוסיפה שעות בימי שישי וערבי חג. צמצמו בהוצאות, החלו קונים פחות מוצרי מזון מיותרים, ועל ממתקים כמעט ויתרו בכלל. אחרי יותר מעשור של הידוק החגורה התקציבית בכל המובנים, נפרעה הערבות במלואה, ור' שלמה ומשפחתו שבו לנשום לרווחה...
אך בזאת לא תם סיפורנו –
תקופת מה אחר כך, הזדמנה לר' שלמה ורעייתו שמחה משפחתית בחו"ל. הילדים "חולקו" מבעוד מועד, המזוודות נארזו, והמטוס המריא משדה התעופה ברעש מחריש אוזניים. בארץ נכר עשו ר' שלמה ורעייתו ימים מועטים, כאשר ביום מן הימים, פוגשת רעייתו של ר' שלמה אישה מוכרת מאוד מהעבר הרחוק...
"אה, שלום לך", אומרת רעייתו של ר' שלמה. "גרתם פעם לידינו, לא? מה שלומכם? אתם גרים כאן היום? איזה יופי! יש כאן מוסדות חינוך טובים? מה את אומרת... כבר הרבה זמן שלא ראינו אתכם, מה, כבר יותר מעשר שנים אתם גרים בחו"ל?".
הייתה זו אשתו של בעל החוב הנמלט, ידידו לשעבר של ר' שלמה, שהופתעה מהנחמדות המתפרצת מפי חברתה לשעבר. "אה...", השיבה נבוכה, "כן, מה, לא ידעת שעברנו? לא סיפרו לך מה עבר על בעלי משהו?".
"מה? מה קרה?" הפעם הייתה אשתו של ר' שלמה מופתעת, הרי לא ידעה ולא שמעה מכלום. "לא, לא התכוונתי..." המשיכה החברה לשעבר, ומיהרה להסתיר את פניה המסמיקות ולרוץ הביתה...
מיד כשהגיע הביתה, אמרה האישה לבעלה: "הידעת? אתה היית בטוח כי ר' שלמה מרכל עליך עם כל השכונה, מקטר על חוב העתק שהשארת על כתפיו. והנה פגשתי היום את רעייתו ברחובה של עיר, ואף היא אינה יודעת דבר. אם היית בטוח שהכול מדברים עליך שאתה גנב, מתברר כי דווקא ר' שלמה – המפסיד הגדול ביותר מכל סיפור הבריחה שלנו – אינו מדבר על כך מילה וחצי מילה!".
עתה, היה זה תורו של הבעל להיות מופתע. "הייתכן? הרי אני השארתי את ר' שלמה עם חוב עתק, בסכום שהוא לא יכול היה לעמוד בו בכלל. האומנם אף רעייתו אינה יודעת דבר על כך?".
פחות מיממה אחר כך, איתר הידיד את מקום האכסניה של ר' שלמה, ידידו לשעבר. כשנפגשו, נפל עליו החבר בחיבוק של הערכה והערצה ולא מצא את המילים כיצד להודות: "ר' שלמה, אין לך מושג כמה אני מעריך אותך על השתיקה שלך. הייתי בטוח שכל השכונה מדברת שאני גנב ונוכל, והוקסמתי לראות אישיות נערצת כמוך... ועתה: ראשית, אני מבקש את סליחתך על עוגמת הנפש. שנית, אני מודה לך על השתיקה האמיצה שלך, ושלישית – גייסתי בתוך יממה את מלוא הסכום ששילמת במקומי, הנה...". ומיד הוציא את מלוא הסכום בשטרות ירוקים מרשרשים והניח לפני ר' שלמה. רק עכשיו, יותר מעשור אחרי, מתוודעת רעייתו של ר' שלמה לסיפור ההוא – מיהו בעל החוב הנמלט...
כשיצאו, הפטיר ר' שלמה: "מלשתוק לא מפסידים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא! הרי לו היית יודעת מי הוא האיש, אין כל סיכוי שאחרי מפגש טעון בינך ובין רעייתו הייתי מקבל עשירית מהסכום הזה... ועתה, בזכות השתיקה, ראי גם ראי – הרי כל הכסף שב אלינו בחזרה! אבל את בוודאי זוכרת", הוסיף בחיוך מנצח, "את כל הרווחים ההם, שדיברנו עליהם כבר אז...".
אז בשיחת הטלפון הבאה, כשאנו נתקלים בשאלה או במילה אחת שאינה כראוי, הבה נזכור להיות "סוחרים" טובים!
