הוא הגיע לחנות לתשמישי קדושה, וביקש הבגדים "הכי פרובוקטיביים" שיש. הוא רכש חאלאט חסידי וגרטל עבה, ציצית ענקית וכיפה לבנה בולטת. עם כל הלבוש הזה הוא הגיע למשרד בכל יום...
הבחור הגיע לחנות לתשמישי קדושה בלונדון, וביקש את הבגדים "הכי פרובוקטיביים" שיש להם. הוא רכש חאלאט חסידי וגרטל עבה, ציצית ענקית וכיפה לבנה בולטת. עם כל הלבוש הזה הוא הגיע למשרד בכל יום, והסתובב בו הלוך ושוב לעיני הלקוחות המשתאים. הוא רווה נחת בראותו את הבוסים אנטישמיים שפגעו בו, יוצאים מדעתם...
סיפר מזכה הרבים הרב יצחק פנגר: לפני מספר שנים ישב יהודי שומר תורה ומצוות בטיסה מלונדון לת"א, ובסמוך לו ישב אדם גלוי ראש. בין השניים התפתחה שיחה, ובמהלכה התברר לנוסע שומר המצוות, כי היושב לצידו הוא יהודי בדיוק כמוהו.
בהמשך התברר, שבנו של האיש גלוי הראש הוא אברך כולל ובעל משפחה חרדית לכל דבר. לתמיהתו הגלויה של הנוסע החרדי, סיפר שכנו לספסל על הדרך שבה הגיע בנו ליהדות ולשמירת תורה ומצוות:
"בני היה סטודנט מצטיין למשפטים, באחת מהאוניברסיטאות הטובות באנגליה. עם תום לימודיו ובתחילת שנת ההתמחות שלו, הוא קיבל הצעה מאחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים במדינה, לעבוד אצלם. אנשי המשרד דאגו 'לדוג' את הסטודנטים המצטיינים ולצרפם לחברה היוקרתית.
"משפחתנו לא שמרה מצוות", סיפר האב. "שום קשר לא היה לנו ליהדות, אבל על דבר אחד בלבד הקפדנו – לאכול יחד בליל ראש השנה היהודי. משום כך, כשהתקרב ליל ראש השנה, ביקש הסטודנט, שעבד כמתמחה במשרד, יום חופש, לרגל ראש השנה הקרב.
"ראש השנה??" תהה המעסיק, "זה בעוד כשלושה חודשים" (ראש השנה הנוצרי – להבדיל - חל אז).
"ראש השנה היהודי", השיב הסטודנט בפשטות, כשהוא אינו מודע להלם העובר על המנהל.
לימים התברר לו, שבמשרד היוקרתי מעולם לא עבד יהודי.
"בבקשה", ענה לו המנהל בחיוך מעושה, "קח חופשה".
כשחזר, גילה לתדהמתו שהחדר, שבו עבד, נתפס על ידי מתמחה אחר, לו עצמו הוקצה חדרון אפל בקצה המשרד. במקום לטפל בתיקים משפטיים רציניים וסבוכים, כפי שעשה קודם לכן, היה עליו לעסוק בצילום מסמכים ובהדבקת בולים. הבחור הפיקח ידע, שהם עושים זאת במתכוון, בשל היותו יהודי, אך הוא גם ידע שהנהלת המשרד לא תעז לפטר אותו. אם יפטרו אותו, הוא יוכל לתבוע אותם על פיטורים ממניעים גזעניים.
המסר בכל מקרה, היה ברור לחלוטין. הוא ידע, שמייד בתום החוזה לא יהיה לו עוד מה לעשות במקום. "בני כעס מאד", המשיך האב וסיפר. "וגם היה פגוע מאד".
'אם הם כאלה אנטישמיים, אדאג ללמד אותם לקח', הוא החליט, 'והעובדה שאין להם אפשרות לפטר אותי, בהחלט תעזור כאן'.
הבחור הגיע לחנות לתשמישי קדושה בלונדון, וביקש את הבגדים "הכי פרובוקטיביים" שיש להם. הוא רכש חאלאט חסידי וגרטל עבה, ציצית ענקית וכיפה לבנה בולטת. עם כל הלבוש הזה הוא הגיע למשרד בכל יום, והסתובב בו הלוך ושוב לעיני הלקוחות המשתאים. הוא רווה נחת בראותו את הבוסים שפגעו בו, יוצאים מדעתם.
בשלב מסוים החליט הבחור לנסות להבין, מה משמעותם של הבגדים האלו – מהי ציצית, למה שמים על הראש כיפה, ובכלל – מה זה יהודי?
ההתעניינות שלו התעוררה גם בשל החשיפה לבגדים ה'מוזרים' ויוצאי הדופן שגילה, וגם בגלל השאלות, שהופנו אליו ע"י העובדים במשרד.
כדי לספק את סקרנותו, נכנס הבחור לאחד מבתי הכנסת, והתחיל לשאול את הרב המקומי על פרטי המצוות והמסורת. הוא העמיק בדברים יותר ויותר, ולאחר זמן לא רב קבע לעצמו שיעורי תורה קבועים, עד שהפך לאדם שומר תורה ומצוות.
מי היה מאמין, שבעקבות האנטישמיות של עמיתיו האנגלים, הוא ישוב לכור מחצבתו?!"
סיים האב את סיפורו.
