בשואה, סיפר הרבי, הכריחו אותי הנאצים ימ"ש לשאת אבנים במשקל כולל של מאה ק"ג למרחק שלושה ק"מ!

הוא סיפר שלפני המלחמה היה לו גבאי שהיה נושא לו מדי יום את הטלית והתפילין בטענה שהרבי חלש ואינו מסוגל לשאת דברים כבדים. בשואה, סיפר הרבי, הכריחו אותי הנאצים ימ"ש לשאת אבנים במשקל כולל של מאה ק"ג למרחק שלושה ק"מ!... והייתי מסוגל... בכל אותה תקופה אמרתי לעצמי, היכן הגבאי שאמר שאני לא מסוגל לשאת אפילו את הטלית והתפילין?!

מאז, סיים הרבי, לא קיים אצלי מושג 'לא שייך', הכל שייך, תלוי רק מה יהיה ההכרח המחייב...

מסופר על הגה"ק בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצ"ל, שבעת שהקים את המפעל הגדול 'מפעל הש"ס' פנו אליו מספר עסקנים בטענה שאי אפשר לדרוש מהלומדים לעמוד בעומס לימודים ומבחנים של 70 דפי גפ"ת לחודש, ואולי לתועלת העניין היה כדאי לרדת מהרעיון ולבנות מסלולים פחות תובעניים.

ענה להם האדמו"ר כי מאז שהוא עבר את מאורעות השואה לא קיים אצלו מושג 'לא שייך'!

הוא סיפר שלפני המלחמה היה לו גבאי שהיה נושא לו מדי יום את הטלית והתפילין בטענה שהרבי חלש ואינו מסוגל לשאת דברים כבדים. בשואה, סיפר הרבי, הכריחו אותי הנאצים ימ"ש לשאת אבנים במשקל כולל של מאה ק"ג למרחק שלושה ק"מ!... והייתי מסוגל... בכל אותה תקופה אמרתי לעצמי, היכן הגבאי שאמר שאני לא מסוגל לשאת אפילו את הטלית והתפילין?!

מאז, סיים הרבי, לא קיים אצלי מושג 'לא שייך', הכל שייך, תלוי רק מה יהיה ההכרח המחייב...

כך קרם עור וגידים המפעל הגדול שהוכיח ששייך להבחן מידי חודש על כמות של 70 דפי גפ"ת ולדעת אותם על בורים.

* * *

בסיפור זה טמון יסוד גדול האמור לנווט אותנו בחיים: עלינו לדעת שקיימים בקרבינו כוחות עצומים, כוחות שלא רק שאינם בשימוש אצלנו אלא מדובר בכוחות שאנו אפילו לא יודעים על קיומם.

יתכנו אנשים שהיו יכולים להיות גדולים בתורה, גדולים בעבודת ד' או גדולים בעשייה והם פשוט לא מגיעים לזה כי חסר להם 'כח המחייב', אין להם את הדחף וההכרח להוציא כוחותיהם אלו מהכח אל הפועל. רק בזמני מצוקה או חוסר ברירה פורצות אישיותם ועוצמתם במלא הכוח.

האדם במהותו אוהב מנוחה, הוא נוצר מהעפר ושב אל עפר ופסוק מפורש הוא 'וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה', סופו לעפר – 'ואל עפר תשוב', כך שבמהותו האדם אוהב מנוחה. הצדיק רבי מאיר'ל מפרימשלען זי"ע היה אומר שהר"ת של גוף הוא ג'וף ו'ייל פ'רעסן (- הגוף רוצה לזלול), ג'וף ו'ייל פ'פוען (- הגוף רוצה לישון), ג'וף ו'יל פוילען (- הגוף רוצה להתעצל) ואנו משיבים ואומרים ג'וף ו'עסט פ'אלגען!... (- גוף אתה תציית).

כך שאין צורך בסיבה למה להתעצל, זוהי המהות של הגוף, עלינו רק לחפש סיבות להניע ולדרבן את הגוף לעשייה.

(הרב פנחס ברייער - מגזין במה)