בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ניצלה את ההזדמנות להזכיר את עצמה ולבקש מהפקידה שעלבו בה לעיני כולם
התפעלתי מאוד לראות כיצד הפקידה לא הגיבה כלל למילים שעפו בחלל. יתירה מכך: היא אפילו לא ניסתה לעצור בעדו, או לנסות לסלק אותו. "נעלבים ואינם עולבים" כפשוטו ממש.
ואל תחשבו לרגע שהיא לא נפגעה כי זה לא היה פוגע: אני - שלא הייתי קשורה כלל לאירוע - נבהלתי מעוצמת הפגיעה עד שירדו לי דמעות מהעיניים!
את השקט והדממה ששררו בשלושת העמדות לאחר שהבחור עזב את השטח, ניתן היה לחתוך בסכין. ידעתי מיד מה מוטל עלי לעשות:
לקחתי פתק, רשמתי את שם בעלי ושמי לזרע של קיימא, קמתי והנחתי את הפתק על השולחן של הפקידה וביקשתי ממנה שתקרא ותתפלל עלי, ועזבתי.
רצוני לשתף בסיפור אישי שקרה לי, לפני כ6- שנים.באותה תקופה עבדתי במשרד מסוים בישוב קטן, ולצורך
הבנת הסיפור אתאר איך נראה המקום: חלל גדול שמחולק לשלוש עמדות מחשב, כאשר רק קיר גבס מפריד ביניהם. העמדה הראשונה משמשת את משרד-הדואר של הישוב; העמדה השנייה
מיועדת לכלל התושבים לשימוש זמני; את העמדה השלישית שכרתי לצורך עבודתי כעסק פרטי.
כאמור, רק קיר גבס הפריד בין העמדות כך שבכל עמדה בה שהית יכולת "להישאר מעודכנת..." בקשר למה שמתרחש בעמדה אחרת... יום אחד אני שומעת רחש-בחש בעמדה של הדואר. מסתבר שבחור מבקש לקבל דבר-דואר, אך לא לפי הכללים של הדואר. כולנו יודעים ומבינים שלא כל אחד יכול להיכנס לדואר ולקחת מה שהוא רוצה. בדיוק לשם כך נקבעו כללי הזדהות וכדו', אך הבחור - מסיבות השמורות עימו - מבקש לעקוף את הכללים.
פקידת הדואר סירבה לבקשתו, ויודגש שהיא עשתה זאת בצורה מכובדת ומכבדת אבל את הבחור לא ענין כלום. הוא התחיל להרים את הקול, ועד מהרה גם צעק עליה. הדיבורים שלו היו פוגעניים ממש ובאופן אישי.
בסיטואציה המביכה הלזו נכחו עוד אנשים. המצב היה מעליב מאוד, שכן כאמור מדובר בישוב קטן בו כולם מכירים את כולם. אני הכרתי את הפקידה של הדואר היטב, וכך גם כל אחד מהנוכחים האחרים במקום.
התפעלתי מאוד לראות כיצד הפקידה לא הגיבה כלל למילים שעפו בחלל. יתירה מכך: היא אפילו לא ניסתה לעצור בעדו, או לנסות לסלק אותו. "נעלבים ואינם עולבים" כפשוטו ממש.
ואל תחשבו לרגע שהיא לא נפגעה כי זה לא היה פוגע: אני - שלא הייתי קשורה כלל לאירוע - נבהלתי מעוצמת הפגיעה עד שירדו לי דמעות מהעיניים!
את השקט והדממה ששררו בשלושת העמדות לאחר שהבחור עזב את השטח, ניתן היה לחתוך בסכין. ידעתי מיד מה מוטל עלי לעשות:
לקחתי פתק, רשמתי את שם בעלי ושמי לזרע של קיימא, קמתי והנחתי את הפתק על השולחן של הפקידה וביקשתי ממנה שתקרא ותתפלל עלי, ועזבתי.
***
עדיין לא סיפרתי שהייתי מעוכבת ילדים במשך שנים רבות. אני זוכרת שפרסמתם במדור זה שוב ושוב, אודות הסגולה העצומה והכוח שיש בידי הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, שעליהם נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". השומע בזיונו ושותק, הנעלב ואינו מעליב בחזרה - מעניקים לו מן השמים כח רב לברך ולהשפיע – ברכתו תחול ודבריו יתקיימו! (בשעתו התפרסם בעלון מקבץ סיפורים שהתגלגלו אחד מתוך השני, והכל התחיל בעקבות פרסום סיפור מדהים ממרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל).
אז גם אני החלטתי לנצל את ההזמנות הגדולה שבו הקב"ה נמצא עם האדם הפגוע ואפשר לבקש, כן לבקש כל דבר! לקחתי פתק, רשמתי את שם בעלי ושמי לזרע של קיימא, קמתי והנחתי את הפתק על השולחן של הפקידה וביקשתי ממנה שתקרא ותתפלל עלי, ועזבתי. אותה אישה כבר ידעה שאני מצפה לילדים, וכמה זה קשה לי.
כן. זה עבד גם הפעם!
בתוך חודש אחד כבר זכינו לבשורות טובות. בהמשך נולד לנו בן זכר בריא ושלם בשעה טובה ומוצלחת.
***
המטרה שלי בפרסום הסיפור האישי שלי: קוראים יקרים! שימו לב; זה יכול לקרות לכל אחד שמעליבים אותו או פוגעים בו במקום הלימודים, בעבודה, ברחוב, בבית, במשפחה. זה לא חייב להיות משהו חריג / קיצוני; תהיו ערניים לרגעים אלה ותנצלו אותם לתפילה! בקשה! ישועה!
וחלילה, אל תבזבזו את הרגעים הנדירים הללו ב"לענות בחזרה" או בסתם להיפגע. הדקות האלו יקרות עד מאוד, בכוחן לחולל מהפכות מבורכות, אל תתנו להן לחמוק סתם כך.
