אנחנו חייבים לעבור לדירה גדולה יותר!
אולם הילד היה עקשן. הוא שב ואמר בפסקנות: "אנחנו חייבים לעבור לדירה גדולה יותר!". הוא גם הוסיף והבטיח בתמימות טהורה: "אתפלל על כך בעצמי, וגם אדאג שכל בני המשפחה יתפללו על כך".
הילד שמר את הבטחתו. מאותו יום ואילך הקפיד להתפלל על כך בכל יום וגם הזכיר לאחיו להתפלל על כך. זמן מה לאחר מכן בליל הסדר, כאשר שרנו יחד כל בני המשפחה: "לשנה הבאה בירושלים". בני הקטן עמד על הכיסא וצעק "ובדירה חדשה!". גם בפעם השנייה והשלישית ששרנו, הוא דאג להוסיף זאת. בפעם הרביעית השתכנענו וענינו אחריו יחד 'אמן!'
להלן סיפור מופלא, מעובד מתוך 'ממשנתה של תורה'.
מלמד מהמרכז שמע את הסיפור מפי בעל המעשה. ניתן ללמוד מסיפור זה עד כמה גדולה כוחה של תפילה.
במשרד התלמוד תורה שבו אני מלמד, יש יהודי יקר שעובד כעוזר טכני במשרד. תפקידו לצלם מסמכים, להדפיס דפי למידה למחנכים, לתייק מסמכים ועוד עבודות אשר טרחתן מרובה ושכרן דל למדי.
התמיהה אותי העובדה כי למרות משכורתו הנמוכה של האיש והליכותיו הפשוטות, הוא מתגורר באחת משכונות הפאר הירושלמיות, בבניין יוקרתי שרוב הדרים בו הם אזרחי חו"ל עתירי ממון. לתומי שיערתי כי הוא בוודאי בן למשפחה עשירה, ועבודתו בתלמוד תורה היא רק כדי למלא את שעותיו הפנויות ואולי אף לשם שמיים.
יום אחד האיש ניגש אלי כשבידיו שטר הלוואה. הוא ביקש ממני להיות ערב בעבורו על הלוואה. "אני זקוק להלוואה בדחיפות כדי 'לסגור את המינוס' בבנק" הסביר בבושה. אני עמדתי נדהם: האם חסר לאיש הזה כסף?! כאילו הוא קרא את מחשבותי האיש המשיך והסביר לי: בודאי אתה תמה על כך שאני נזקק לכסף. הרי אני גר בבניין שהוא כמעט היקר ביותר בירושלים. אינך הראשון שאני נאלץ להסביר לו זאת. אמנם אני מתגורר בסביבה עשירה אולם העושר נעצר אצלי על מפתן הדלת… בביתי שוררת עניות של ממש.
אם תשאל מהיכן הגיעה אלי דירה שכזו, יתכן שלא תאמין לי, אבל זה הסיפור שמאחורי הדברים:
בעבר גרתי באחת משכונותיה הותיקות של ירושלים בדירת קרקע ישנה בת שני חדרים, שאף היא לא הייתה שלי. אלא שכרתי אותה בדמי מפתח.
השנים חלפו וביתי ב"ה התמלא בילדים, כך הצפיפות גדלה והקושי התעצם. ביום מן הימים אחד מילדי הקטנים פנה אלי ואמר לי: "אבא, אנחנו חייבים לעבור לדירה חדשה. צפוף כאן!".
חייכתי מולו במרירות: אנחנו בקושי מצליחים לשלם על ההוצאות השוטפות של החודש. כיצד אפשר לחלום על דירה חדשה?
אולם הילד היה עקשן. הוא שב ואמר בפסקנות: "אנחנו חייבים לעבור לדירה גדולה יותר!". הוא גם הוסיף והבטיח בתמימות טהורה: "אתפלל על כך בעצמי, וגם אדאג שכל בני המשפחה יתפללו על כך".
הילד שמר את הבטחתו. מאותו יום ואילך הקפיד להתפלל על כך בכל יום וגם הזכיר לאחיו להתפלל על כך. זמן מה לאחר מכן בליל הסדר, כאשר שרנו יחד כל בני המשפחה: "לשנה הבאה בירושלים". בני הקטן עמד על הכיסא וצעק "ובדירה חדשה!". גם בפעם השנייה והשלישית ששרנו, הוא דאג להוסיף זאת. בפעם הרביעית השתכנענו וענינו אחריו יחד 'אמן!'.
אומר את האמת, אם עד אז התייחסתי לעניין כמשובת ילדות, בליל הסדר משהו בתוכי זז. גם אני הצטרפתי לתקווה והתחלתי לבקש על כך בתפילותי.
ערב אחד בתחילת חודש אייר, שני יהודים נכבדים נקשו על דלתי וביקשו להיכנס לביתי כדי לשוחח איתי. לתומי סברתי כי באו להתרים אותי לצדקה. לכן הבהרתי להם מראש כי לא אוכל לעזור להם ביותר משקל אחד… אולם הם מצידם הבהירו, כי רצונם אך ורק לדבר איתי.
הכנסתי אותם לביתי. הושבתי אותם לצד השולחן הדל. הם סיפרו לי כי הם תלמידים של רב מפורסם מחו"ל שחפץ לקבוע את משכנו בארץ הקודש. הוא הצביע דוקא על הבית שלי כמקום ראוי להקמת בית מדרשו.
"אנחנו מוכנים לרכוש את הדירה ממך בכל מחיר. כבר דיברנו עם בעליה וקיבלנו את הסכמתו. אולם מתוקף 'חוק הגנת הדייר', אנחנו חייבים את אישורך".
הסברתי להם כי מכיוון שהדירה שייכת לי רק בדמי מפתח, אזי גם אם ישלמו לי כפליים ממחיר השוק לא אוכל למצוא דירה חלופית. אולם הם היו עקשנים: "מה אתה רוצה בתמורה?" הם שאלו.
נזכרתי בחלום של בני. בעיתון שהיה על השולחן לפני בלטה פרסומת שבישרה על פרויקט יוקרה שנבנה במרומי ירושלים. היתה בי זחיחות דעת. החוויתי באצבעי על הפרסומת ואמרתי לאורחי הנכבדים: תמורת דירתי אני מבקש דירה חלופית בפרוייקט זה!
להפתעתי הם ענו: "אין בעיה. אנחנו נרכוש עבורך דירה בת ארבעה חדרים בפרויקט זה". הלם אחז בי כאשר הם מיד שלפו מסמך מוכן מכיסם, הוסיפו בו אי אלו שורות נדרשות, החתימו אותי והעניין הסתיים לחיים ולשלום.
בשנה הבאה כבר חגגנו את ליל הסדר בדירה החדשה.
כאשר שרנו יחד: 'לשנה הבאה בירושלים' הבטתי בפניו של בני הקטן שנצצו מאושר…
המלמד המשיך וסיפר: "כאשר שמעתי את המעשה מפי בעליו התקשיתי להאמין. יום אחד פגשתי באקראי את בן משפחתו של אחד הרוכשים. הוא סיפר לי את כל הסיפור על פרטיו המלאים. אז חדרה ההכרה בליבי. אכן, אין גדול מכוח התפילה".
