הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל אב"ד לודז' י"ד אייר תרע"ב

הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל נולד ביום ט' סיוון שנת תקפ"א, בעיר הורדוק גליל וולוז'ין (פלך וילנה) למשפחה מיוחסת ועשירה מאוד.
מצד אביו, רבי משה, היה נין הגאון רבי אהרן שמואל קיידנובר, מחבר הספר "תפארת שמואל" על הרא"ש. אמו היתה בתו של ר' אליעזר גרייבר מחבר "משנת ר' אליעזר', דור תשיעי לר' משה איסרליש (כידוע היה הרמ"א הדור השלושה עשר לרש"י). חותנו של ר' אליעזר היה נכדו של מרן רבינו הגה"ק בעל ה"תוספות יום טוב".
רבי אליהו חיים נקרא על שמם של הגאון מווילנא (הגאון ר' אליהו) ותלמידו הגאון רבי חיים מוולוז'ין. כשהיה כבן תשע כבר החל ללמוד בישיבת וולוז'ין. בגיל י"ג שנה כבר הוסמך לרבנות. ובגיל צעיר החל לכהן כרב בהורודוק.
רבינו התפרסם ברחמנותו ובטוב לבו. דמותו הפכה לאישיות נערצת בקרב המוני העם.את כל משכורתו חילק לצדקה ואף לווה כספים על מנת לסייע לנזקקים! לאחר שחובותיו גדלו נאלץ לכהן כרב בקהילה גדולה יותר שתסכים לשלם את חובותיו והחל לכהן כאב"ד בלומז'ה.
בשנת תרל"ד נבחר לרב העיר לודז', תפקיד אותו שימש במשך ארבעים שנה עד לפטירתו.
הגרא"ח לחם בתקיפות נגד המשכילים. השתדל להקל לעניים בשאלות הלכתיות וטרח רבות על מנת למצוא היתרים הלכתיים אולם לעיתים העניק לעניים מכספו היות ונאלץ להטריף עוף או כלי. בכדי שלא להשתתף בקבלת הפנים המפוארת שהכינו לכבודו הודיע לראשי הקהל על בואו לאחר שהגיע לעיר. ייסד בתי יתומים ותלמודי תורה, פעל לרווחת ילדי עניים ובתקופת המשבר הכלכלי בלודז' גזר על עשירי העיר להאכיל את ילדי העניים מאכלי בשר בתשעת הימים של חודש אב.
נודע באהבתו לכל יהודי, בחכמתו, בפקחותו ובמידותיו הנעלות, הכניס אורחים ובאופן אישי הציע להם מיטה והכין עבורם ארוחת ערב. בשבתות ובחגים נשאר בבית הכנסת עד שלכל העניים סודר מקום לסעודה.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ד באייר שנת תרע"ב. כשהוא בן צ"א שנה. מנוחתו כבוד בבית העלמין בלודז' שבפולין.

להרגיש בצער העניים

מספרים, שבעירו של הגרא"ח מלודז' בימות החורף היו עניים שהיו קופאים מקור, כי לא היה להם ממון לקנות עצים ופחמין להסקה. והלך הגאון לאסוף כספים בשבילם.
ובהגיעו לבית עשיר אחד, ביקשו העשיר ליכנס אל תוך הבית, כי בחוץ שורר קור מקפיא עצמות, ואמר לו הגאון רבי אליהו חיים שיש לו טעם כמוס שהוא אינו יכול ליכנס לתוך הבית, והגביר יצא החוצה בלית ברירה, והתחיל הרב להסביר לו את צער העניים שקופאים מקור, ואין להם כסף לקניית עצי הסקה, וכך האריך בדיבורו, עד שהגביר התחיל לרעוד מקור.
אז אמר לו הרב, הלוא תראה בעצמך, שאתה יצאת למשך זמן מועט החוצה, וכבר אינך יכול לסבול הקור, עכשיו תכיר ותדע לנכון, צער העניים המצטערים מידי יום ולילה באין בידם אפילו פרוטה לפורטה להתחמם מעט בהסקת העצים.
ואחר שנתן הגביר מתת יד הגונה, אמר לו הרב, שזאת היתה הסיבה שלא רצה ליכנס לתוך הבית, משום שבבית היה מוסק התנור, ולא היה הגביר מבין גודל צערם של העניים, אבל עכשיו שיצא לחוץ וראה והרגיש על בשרו את גודל הצער, אז נתן בעין יפה כראוי וכיאות.