'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך'
במאמר הקודם דרש רבי חייא את הכתוב 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך', ואחר כך דרש רבי חזקיה דרשה אחרת בפסוק זה.
פָּתַח רַבִּי חִזְקִיָּה בְּהַאי קְרָא אַבַּתְרֵיהּ וְאָמַר - פתח רבי חזקיה לדרוש בפסוק זה לאחר שדרש בו רבי חייא, מה שנאמר בפסוק (דברים ח י) 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ', מֵהָכָא דְּשִׁכּוֹר שָׁרֵי לֵיהּ לְבָרְכָא בִּרְכְּתָא דִמְזוֹנָא - מכאן למדים ששיכור מותר לו לברך ברכת המזון, מַה דְּלֵית הָכִי בִּצְלוֹתָא, דִּצְלוֹתָא לָאו הָכִי - מה שאין כן בתפילה, שהתפילה אינה כן כי השיכור אסור לו להתפלל.
כדי לבאר הטעם מדוע השיכור אסור בתפילה ומותר בברכת המזון, יבאר תחילה היכן מגיעים התפילה וברכת המזון בעולמות העליונים.
ומקדים, דְּהָא צְלוֹתָא מְעַלְיָא בְּלָא אֲכִילָה אִיהִי - כי הנה התפילה מעולה יותר כאשר היא בלי אכילה. ושואל, מַאי טַעֲמָא - מה הטעם שהתפילה מעולה יותר בלי אכילה. ומשיב, בְּגִין דִּצְלוֹתָא סַלְקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא אֲתָר דְּלֵית בֵּיהּ - כיון שהתפילה עולה למעלה למעלה שהוא מקום שאין בו לָא אֲכִילָה וְלָא שְׁתִיָּה, שהוא עולם הבינה. וְעַל דָּא תָנִינָן עָלְמָא דְאָתֵי לֵית בֵּיהּ - ועל כן שנינו שהעולם הבא אין בו אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכוּ', כי הבינה היא בחינת העולם הבא. וכיון שהתפילה עולה לבינה, על כן התפילה המעולה היא כאשר היא בלי אכילה כלל.
