צדיקי הדור מניחים תפילין בהתחדשות כבחור בר מצוה
זה קרבן אהרן ובניו (ו, יג). וברש"י אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום.
מספר הרה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע: כשנעשה אאמו"ר בעל דרכי תשובה זי"ע - בר מצוה, עשו סעודה בעבורו בקהילת סטריזוב, מקום ששימש אז כאב"ד אביו בעל שם שלמה זי"ע.
על הסעודה בא זקיני רבינו בעל יודעי בינה זי"ע, והגיד בעת הסעודה: אנו רואין בחוש את ההתעוררות ורגש הנפש שיש לבחור בר מצוה בעת הנחתו תפילין בפעם הראשונה, ומילתא מסתברא הוא - כי הוא דבר חדש אצלו. אמנם האמת הוא, שגם אנחנו, הגדולים, נעשים בכל יום ויום בר מצוה, כמו שאמרו חז"ל (פסקא זוטא ואתחנן ז, ו) בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, וצריכין להרגיש ההתפעלות הזאת ורגש כזה בכל יום בעת התפילין והמצוות.
ועל זה מסיים ה'מנחת אלעזר' זי"ע: אמנם באמת לאו כל אדם זוכה לזה, אלא מיחידי סגולה גדולי וקדושי הדור, ובעונותינו הרבים אנו רואין ברובו ככולו שבמשך הזמן נעשה אצלם הנחת
תפילין כדבר המורגל בלי שום הרגש והתעוררות, ועושין אותם כמצות אנשים מלומדה. ולכן יפה וטוב המנהג שלא להקדים הנחת תפילין עוד קודם שנעשים בר מצוה (עיין רמ"א או"ח סי' לז סעיף ג, ובמגן אברהם שם סק"ד), כי אם יניחו - הרי בבוא יום הבר מצוה כבר מוטבע ונתיישן אצלו, ושוב אינו מרגיש ביום גדול הלזה שום הרגש דקדושה מיוחדת.
ובזה יש לבאר הכתוב הכתוב "זה קרבן אהרן ובניו", וברש"י שאף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שמחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום.
שהכהן גדול מקריב עשירית האיפה של חינוך בכל יום, כי ברוב מחו וקדושתו ומדרגתו דבר חדש הוא אצלו בכל יום ויום. מה שאין כן כהן הדיוט מרגיש רק בעת התחנכו, על כן צריך להקריב רק בעת התחנכו לעבודה.
