פקחותו של מרן ה'חזון איש'
וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד (כה, כז). וברש"י לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו, אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצות.
ראשי המושבה בבני ברק חיפשו שוחט. בין המועמדים הגיע אדם שעסקני המושבה התרשמו ממנו מאד, כיון שהיה נראה כיהודי ירא שמים, בקיא בהלכות, וזקנו ארוך על פי מידותיו.
לפני שסיכמו עמו סופית על העסקתו ביקשו שיכנס למרן החזון איש, כדי שיתהה על קנקנו, ויתן את הסכמתו למינויו. ה''חזון איש'' שוחח עימו, ולאחר מכן אמר להם שלא ימנוהו!
שאלוהו מדוע? ענה להם סתומות: "זקנו ארוך"... ולא הבינו את כוונתו.
לימים התגלה האיש כנוכל רב מעללים. הוא מכר את אותה הדירה לשלשה אנשים שונים, תיווך ומכר קרקעות שאינם שלו, ועוד מעשי נוכלות רבים, ונאלץ לברוח לאמריקה מפחד נושיו ורודפיו הרבים.
שאלו עסקני המושבה את ''חזון איש'' איך ידע שהשוחט הזה לא ראוי, וכי נביאות היא?
ענה להם ה''חזון איש" במתק לשונו: ''אילו הוא היה סנדלר עם זקן ארוך היה זה סימן שהוא ירא שמים, אבל פה שבא להיות שוחט, כל זמן השיחה עימי הוא שיחק בזקנו כדי שאשים לב שזקנו ארוך ומגודל, ממילא הבנתי שחוץ מזקן ארוך ויפה אין בתוכו כלום..."
