סגולת אמירת הקטורת לפרנסה ועשירות

וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וגו' (יז, יא). וברש"י רז זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה.
רבות האריכו בספה"ק במעלת סגולת ואמירת פרשת הקטורת המסוגלת לפרנסה ועשירות, ונצטט לקט קצר מפי ספרים וסופרים בענין זה: בספר וימהר אברהם (להגר"א בהגר"ח פלאג'י; מערכת ק אות סה) כתב: "אמירת הקטורת בבוקר ובערב במנה, הוא סגולה טובה לפרנסה ולא יחסר לחמו לעולם כי הקטורת היתה מעשרת".
ובספה"ק מעבר יבוק (מאמר ד עתר ענן הקטורת פרק ו) כתב: "סדר אמירת פיטום הקטורת הנזכר בכל מקום ובכל זמן, ראוי לומר אותו כלל ואח״כ פרט, בתחלה אומר הפסוקים כאשר הם כתובים בתורה וצריך לומר אותם כניגונם וכטעמם, ואח״כ מפרט ענין פטימתו כמבואר בגמ׳ כריתות פרק קמא. וצריך שיאמר כל ענייניו כולם ולא יחסר אפילו אחד מהם, והזהיר בו אינו בא לידי עניות כדאמרינן חדשים לקטורת".
אף בספר סדר היום (סדר פטום הקטורת) כתב שהאומרו בכל יום יזכה להרווחת מזונותיו בלי ספק וז"ל: "וענין הקטורת הוא ענין גדול וכו', ולכן ראוי לכל בעל נפש להשתדל בכל עוז לאמרה בכל יום פעמיים, בבוקר ובערב, ולכוין בו מלה במלה, ותעלה שיח שפתותינו במקום קרבנותינו, וגורם לנו ברכה והצלחה והרווחה בכל מעשה ומשלח ידינו, ומעשיר ואינו בא לידי עניות - הזהיר בו, כאשר מצינו (יומא כו.) בכוהנים המקטירים אותו, שכל כהן שזכה פעם אחת לא הוצרך להקטיר בו פעם אחרת, מפני שנתברך במעשה ידיו וכו', וכן יהיה הענין למי שמדקדק בקריאתו בכל יום כראוי בבוקר ובערב יזכה להרווחת מזונותיו בלי ספק".
ואף לאדם שרח"ל ירד מנכסיו ופשט את הרגל, אמירת הקטורת מעמידו חזרה על רגליו, וכפי שכתב בספר סגולות ישראל (מערכת ק אות כ"ו): "מי שמטה ידו ונהפך עליו הגלגל ח״ו ישתדל בכל יום ויום באמירת הקטורת במתון ובדקדוק התיבות, ככתוב בתורה ובכוונת הלב, וגם מי שמידת הדין מתוחה עליו ורהיט אבתריה יאמר הקטורת ב׳ פעמים ביום בבוקר ובערב ויסתלקו הדינין מעליו".
ונסיים במה שציין בספר יקר מפז לדברי הנודע ביהודה ועוד: "בגמ׳ יומא (כו, א) איתא, שהכהן המקטיר את הקטורת מתעשר. וראה בשו״ת נודע ביהודה (מהדורא קמא חאו״ח סי׳ י) שכתב דעתה בזמן הזה שאין ביהמ״ק קיים, אמירת הקטורת בכל יום מעשיר כמו המקטיר אותה שהיה מתעשר, ע״ש. וכ״כ גם הכלבו (סי׳ מא) שאמירת הקטורת מעשיר. וכ״כ ג״כ בס׳ פירוש התפילות והברכות לרבינו יהודה בר יקר שהיה רבו של הרמב״ן

(מערכת מוצאי שבת, עמוד קכח מהדורת ירושלים תשל״ט)" עיי״ש.