סגולה להיוושע בעת צרה - להתבונן ולהודות בטובות ה'
פירשו צדיקים (דברי ישראל וישלח ועוד) בפסוק (בראשית לב, יג) "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ", 'ואתה אמרת היטב' - הקב"ה אומר לאדם אתה אמרת על מצבך שטוב הוא, 'איטיב עמך' - אראך טוב מה הוא, ומשפיע עליו שפע רב טוב, עד שיבלו שפתותיו מלומר די...
ובכלל אמרו שבעת ההיא שהאדם מודה ומשבח לבוראו, מתעורר באותו זמן עת רצון העליון ואפשר לו לפעול ישועה ורחמים, והוכיחו כן מפרשת כי תבוא, שאחר 'וידוי ביכורים' שהוא הודאה על כל הטוב והחסד נאמר 'השקיפה ממעון קדשך', כי עת רצון היא שתתקבל תפילתו מאחר שהודה לבורא תחילה. ולא זו בלבד שבכוחו לבקש על עצמו, אלא גדול כוחו להתחנן בעד הכלל כולו, וכמו שאומר 'וברך את עמך ישראל'.
בענין זה מסופר (הובא בבאר הפרשה), מעשה באיש יהודי מן הדרום (של ארץ הקודש) בימי הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע, שבביתו ישבו 5 מצאצאיו מעל גיל העשרים שעדין לא נושעו בזיווגם ההגון להם, והגדולה שבהם כבר הייתה בת עשרים ושמונה, והיה הלה שבור ורצוץ כל הימים. בנוסף לכך ניתוסף לו צרה על צרתו, ה'חברותא' (שעמו למד בכל יום) שלו אירס את אחד מצאצאיו, ולקח משכנתא גדולה והוא התנדב לשעבד לו את הדירה, אלא שעם הזמן פסק החברותא שלו לשלם את תשלומי חובו, ובאו לעקל את ביתו ולמכרו לכל המרבה במחיר... ועתה נשברה רוחו בכפליים, על חסרון הדירה ועל עיכוב השידוכים לא עלינו.
באחד הימים אקלע מיודעינו לשמחת נישואין בבית ידידו בעיה"ק ירושלים שם פגש בו קרובו ששאלו מדוע פניך רעים היום, ענה לו היהודי וביאר לו בטוב טעם ודעת את פרשת השידוכים ואת פרשת הכסף והדירה, אמר לו ה'קרוב' הנה כאן בירושלים יושב לו ה'בית ישראל' ספון בחדרו, גש אליו הזכיר עצמך לפניו ובוודאי תיוושע.
מתחילה לא אבה היהודי (שלא היה נמנה על עדת החסידים כלל וכלל) אלא שחזקה עליו פקודת קרובו כי אם לא יועיל לא יזיק. ונכנס אל הרה"ק, שם שפך לבו על שלל צרותיו, שאלו ה'בית ישראל' "געדאנקט האסטו"?! (-האם כבר הודית לה' על כל החסד אשר גמלך מעולם ועד עתה), ולא נתן לו לענות לדבריו, אלא הפטיר ואמר ההודאה תהא 60% והבקשה 40%.
היהודי הבין שהרבי גמר את דבריו ועזב את החדר, וחזר לקרובו לספר לו על השיחה התמוהה, אמר לו הקרוב, נו, הרי רבות יש לך להודות לבוראך על חייך המסורים בידו, על המזון שהוא זן ומפרנסך תמיד וכו' וכו' (כי רק שידוכי הצאצאים והדירה חסרים לך)...
וישמע האיש לקול הרבי והחל להודות ולהלל לשמו הגדול, ותוך ב' חדשים נישאה הבת המבוגרת, ועד מחצית שנה נושעו כולם - 3 מהם כבר נישאו, ו-2 היו מאורסים, בד בבד מתה אמו של החברותא ונתגלה לצאצאיה שעשירה גדולה הייתה, וקיבל מעות הרבה עד שפדה את הדירה מידי הבנק, וליהודי הייתה אורה ושמחה.
באותה שעה חישבו ומצאו שבאמירת ההלל אומרים 6 פעמים 'הודו לה' (שהרי פסוק אחרון כופלים את הודו לה') ו-4 פעמים 'אנא ה''....
