"נשיאים" או "אלופים" - עשו וישמעאל
אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם (כה, טז).
הגל הראשון עבר עליו על הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל באלול תש"ל כשנחטף האוירון בו נסע חזרה לארה"ב ע"י חבלנים, רבנו, משפחתו, והנלוים אליו הוחזקו באוירון במדבר ירדן כשבוע ימים, ואח"כ הועברו למקום סתר מחתרת לעוד שבועיים בתנאי מצוקה של רעב וצמאון ויריות מלחמה המקיפתם מכל צד, מהיסורים הקשים היה זה שהחבלנים החרימו את כתביו, בהם כתבים שעמל בהם שנים רבות, ואף לאחר שחרורה נשארו הכתבים בידם, וכל המשא ומתן אתם בדרכים שונים במישרים ובעקיפין על אודות פדיית הכתבים היה ללא הועיל. והנה בכ"ה אלול זכו ל"ויהי אור" דיציאה לחופש מיד השובים והגיעו חזרה לארה"ב.
יום יום היו מביאים החוטפים משלחות של ערבים, מעבירים אותם במעבר האוירון, בכדי להציג לראוה לפניהם את אוצרות הנצחון – החטופים. הכרת פניהם ענתה בהם - ברוב המשלחות - את ברכתם "פרא אדם".
אמנם פעם עבר עליו אחד מראשי משלחת, ולו תואר פנים של נסיכות, בהליכותיו בין מעבר מושבות האוירון, הרגיש הלה בנוכחות רבנו, התכופף בתנועת נימוס, ונעצר לכמה דקות להחליף שיחה אתו. לאחר עברו, העיר רבנו: "הפנים שלו הביעו פרינציכלקייט, נסיכות של ישמעאל. פנים כאלו לא תמצאו בבני עשו. יש לו כל האופי הספיציפי של פנים ישמעאלים".
כששאלנו לפשר דבר ההערה, השיב שעל ישמעאל לא נאמר "אלופים", עדיין לא היו הדברים מחוורים לנו כל צרכם, אמנם השיב בתנועה של עוד חזון למועד.
ובאמת במועד הסוכות חזינו... אז בתוך מסגרת רחבה יותר, הֵעִיר שבחשבון משפחות ישמעאל מצינו לשון "נשיאים לאומותם" (בראשית כה, טז), ואילו בעשו נאמרה לשון "אלופים", אלופי עשו (בראשית לו, טו). ההבדל ביניהם משתרע על פני כל תקופות ימות עולם, ומשמש מקור ושורש לשינוי היחסים בין ישמעאל וזרע האבות לאלו של עשו.
ביאורו הוא על פי מה שקבעו לנו חז"ל הגדרת "אלוף" כ"מלכותא בלא תגא" (סנהדרין צט), עשו באמת זכה למלכות "ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה, כג), אמנם מלכותו מוגבלת היא, ומתמשכת רק עד תקופת "ועלו מושיעם בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א, כא). התגא בעצם, ובאמת, שייך ליעקב, ואילו לישמעאל ישנם רק נשיאים לשון של כבוד וגדולה, אבל בלי הכוח של מלכות.
והנה זהו ההבדל בין ישמעאל ועשו, עשו הוא יורש ממש, "לעשו נתתי את הר שעיר לרשת אותו" (יהושע כג, ד) "ירושה לעשו נתתי את הר שעיר" (דברים ב, ה), ואילו על ישמעאל נאמר ההפך: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת" (בראשית כא, י). ועשו בתור יורש, מקבל כוח ירושה, במדה מסויימת, מאבות.
מי שיש לו אוזן קשבת לצללי המקרא יבחין בזה את חודו של ההבדל בין הנאמר בחשבון יחוסי אלופי עשו "אלה אלופי אדום למשבתם בארץ אחזתם", ובין הנאמר בנשיאי ישמעאל "אלה שמתם בחצריהם ובטירתם", איזה מין יחוד מקום הוא "בחצריהם ובטירתם" בקשר לנשיאי ישמעאל.
אלא שהם הם הדברים, עשו הוא יורש ויש לו מושב משלו ומקום משלו, ואילו ישמעאל אינו יורש ואין לו מקום משלו, ועל זה נאמר "בחצריהם ובטירתם", שענינם הוא ארעיות לעומת מושב ונחלה... ואילו עשו שהוא יורש לעצמו וקיבל ירושתו, אין לו לבוא ולטעון לחלק ירושתו. אבל ישמעאל בא בכל מלוא קנאתו וכעסו על ארץ ישראל: שלי היא. והיא החימה של מי שאין לו ירושה, שהופקע מירושה, ובא לקחת את חלק נחלתו של היורש מבן משפחתו, והוא היסוד לכל הרציחה והכעס שראינו במו עינינו בזמננו של בני ישמעאל על נחלה בארץ ישראל...
לאחר שנגמרו דברי המאמר ולאחר שנפרד מיושבי הסוכה, בקשנו לשמוע את הקשר בין דברי המאמר עם אותה אימרה באוירון. השיב: "על פניו היה אפשר לראות כבוד גרידא, כבוד שאינו מעורב עם כוח. כבוד יש לו, מלכות אין לו! ואילו בעשו בא הכבוד בלוית הכוח".
