מה ענה הרה"ק מבעלזא כשבאו אליו שיקלל גוי

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי (יג, טז).

מסופר על הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זצ"ל שהיה פעם בפרשת פינחס אצל רבו השר שלום מבעלזא יחד עם רעו וידידו הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל, והקשו לרבם על פירש"י בד"ה פינחס בן אלעזר וכו' לפי שהיו השבטים מבזין אותו וכו' בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. דהלא גם השבטים ידעו שהוא מתייחס אחר אהרן ומכל מקום ביזוהו מאחר שיחוסו נמשך ג"כ מצד אמו אחר יתרו, ומה יועיל במה שיתייחס אחר אהרן?

על זה ענה להם רבם מבעלזא: הנה אספר לכם מעשה שהיה אצל הרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל, ומעשה שהיה כך היה: איש יהודי היה בעל מרזח (-קרעטשמער) בכפר אחד ומזה ינק את פרנסתו, (כידוע היה חלק ניכר מפרנסת ישראל בימים ההם אחיזת בתי מרזח שמכרו כל מיני יי"ש לאיכרים והיו משלמים מזה את דמי החכירה לבעל האחיזה ומן היתר היו מתפרנסים), לא הרחק ממנו גר כומר אחד שהיה צר עין ורצה לקפח את פרנסת היהודי, וציוה לגוי אחד שיפתח לעצמו גם כן בית מרזח ועי"ז יקפח את לקוחותיו של היהודי שכנו.

כאשר ראה היהודי שפרנסתו מצטמקת ורע לו, נסע אל הרה"ק מלובלין לשפוך לפניו את מר לבו, כשמוע הצדיק את בקשתו הבטיחו שהגוי ינחל את מפלתו ולא יהיה לו כאבן נגף. ואכן כדבר הצדיק כן היה, ולא עברו ימים מועטים והגוי מת, וחזרו אליו לקוחותיו כבראשונה.

הכומר לא התייאש מלבצע את זממו הרע, ותוך זמן קצר כבר עמד גוי אחר במקומו של הראשון, ושוב חזר ונשנה הדבר שהיהודי נסע לובלינה לבקש על נפשו ונפשות ביתו להימלט מחרפת הרעב ומן הסכנה המרחפת על ראשו. כשמוע הצדיק את דבריו אמר לו: הנה יכולתי להתפלל עבורך שתיוושע מצרתך, אבל לא באופן זה שנושעת בראשונה, כי אחר שמת הגוי הראשון בא אלי רוח עם שתי נרות כבויות בידו ואמר אלי כמתרעם: מדוע כבית שתי נרות אלו?...

- זה מה שענה הרה"ק מבעלז לשואליו מבלי שיפרש את דבריו.

כשהלכו מרבם ישבו ופירשו את כוונת הרה"ק מבעלזא, דממעשה זה חזינן דכל הנשמות הצריכות לצאת מאיש נמצאות אצלו מכבר בבחינת ניצוצות קטנות, ולכן נתרעם הרוח כי ב' הנשמות היו טובות וכשרות אף כשנמצאו תוך תוכו אצל הגוי.

ולפ"ז אף כאן מובן הדבר שפיר, דהשבטים ביזוי את פינחס לאמר שעשה מעשהו מצד המידות הרעות המושרשים בו בתולדה מאחר שהוא בן פוטי, ולא שקנאת ה' צבא-ות עשתה זאת, לכן בא הכתוב ויחסו אחר אהרן לומר שהוא איש קדוש המתייחס לזקינו אהרן, ומה שהוא בן פוטי אינו מגרע חזקתו, כי גם כשהיה אצלו בבחינת ניצוץ קטן, היה ג"כ טוב וישר, כלומר שכל השנים שהיה יתרו כומר לע"ז היו נמצאות אצלו ניצוצות טובות וקדושות מזרעו אחריו.

אוהב שלום (ח"ב עמ' מ"ט)