מדוע מתחלה חשבה לשכורה ותיכף הבטיחה לה שכבר היא נושעה
וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה וגו'. (הפטרה יום א' דר"ה).
דבר נפלא ביותר מצינו בספר שארית מנחם להגה"ח רבי שמואל יעקב רובנשטיין ז"ל, מחסידי לומאז הזקנים ורבה של פאריז, הלא כה היא דבריו.
שח מרן האמרי אמת מגור, זה רבות בשנים שאלתי את אבי (השפת אמת) זצ"ל בענין חנה (שמואל א') שנאמר שם 'וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה, ויאמר אליה עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך, ותען חנה ותאמר, לא אדוני, אשה קשת רוח אנכי ושכר לא שתיתי וגו', וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵיִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ'.
ושאלתי היתה: היתכן שנביא ד' יתהפך כחומר חותם, רגע כמימרא, מתחלה חשבה לשכורה, והקפיד עליה לומר, הסירי את יינך מעליך. ותיכף הבטיחה שכבר היא נושעה, כפירש"י שם עה"פ 'יתן ד' את שלתך', וז"ל: בשרה שנתקבלה תפלתה, מעיקרא מאי קסבר, ולבסוף מאי קסבר.
והשיב לי אבא זצ"ל, כי השאלה הזאת כבר נשאלה בין חסידי פרשיסחא, והם תרצו, באשר שנאמר, 'והנה היא מדברת על לבה וגו' וקולה לא ישמע', וראה עלי בזה ענין מוזר בלתי אפשרי, שישראל יאנח וקולו לא ישמע, זהו דבר שאי אפשר, א יידישער קרעכץ ווערט דערהערט!, לכן, מאחר שקולה לא ישמע, על כן החליט שאין זה אנחה אמיתית יוצאת מלב נשבר ונדכא אשר אלקים לא תבזה, רק היא באה מלב שכורה שאין בו ממש. לזאת אמר 'הסירי את יינך מעליך'.
אבל תיכף שנתברר שאין היא שכרוה, ויין לשכר לא שתית, אז צריכים למצוא הפתרון מה שקולה לא ישמע בדרך אחר, היינו שכבר נתמלא מבוקשה, ועל כן קולה לא ישמע, מאחר שכבר מלא ד' את שלתך, ואין עוד מקום לגניחות ויללות, לכן אמר 'לכי לשלום יתן ד' את שלתך', וכפירש"י בשר לה שכבר נתקבלה תפלתה.
