מדוע לא השתכנע פרעה ממכת דבר
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם (ט, ז).
ומקשים המפרשים: אדרבה, אחרי שראה פרעה שלא מת ממקנה ישראל עד אחד, היה מן הראוי שלא יכביד את לבו! שהרי נראה כי יד ה' עשתה זאת!
ויש שתירצו באופן מפולפל, דהנה כתיב: לא מת ממקנה ישראל "עד אחד", עד ולא עד בכלל, והיינו שבהמה אחת מתה, ולכן כשראה פרעה שמתה על כל פנים בהמה אחת מישראל, הכביד את לבו ולא שלח את העם. ולמה באמת מתה בהמה זו?
יש לומר שהיא היתה של בנה של שלומית בת דברי, שהיה בן איש מצרי (ויקרא כד, י), וקודם מתן תורה היה הדין דנכרי הבא על בת ישראל הולד נמשך אחר האב (עי' רמב"ן סוף פרשת אמור), וכיון שהיה דינו כמצרי – לכן מתה לו הבהמה. אולם פרעה לא ידע מזה, וחשב שישראל גמור הוא ואף על פי כן מתה בהמתו, על כן הכביד את לבו...
ובזה מיושב דקדוק לשון הכתובים, שמתחילה נאמר (ט, ו): ויעש ה' את הדָבָר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל "לא מת אחד", ואחר כך כתיב (שם פסוק ז'): וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל "עד אחד" ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם. כי כשמספרת התורה את המעשה כהווייתו, אמרה את האמת לאמיתו, ש"ממקנה בני ישראל" – האמיתיים – "לא מת אחד", אפילו אחד לא מת... אולם פרעה שלא ידע על כך, כאשר שלח לברר את מצב בהמות ישראל, נתברר לו לפי טעותו שלא מת ממקנה ישראל "עד אחד", אבל אחד מת... על כן הכביד את לבו, כי ראה שלא נתקיימו כל דבריו של משה רבינו ע"ה...
