מדוע גם אבירם שנא את משה - הלא לכאורה הוא נחלץ לעזרתו
וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ (ב, יג). וברש"י דתן ואבירם - הם שהותירו מן המן עכ"ל.
לכאורה מה רצה לומר רש"י בזה, שהשאירו את המן. וכפשוטו היינו דמפרש מנלן דהן דתן ואבירם, וקאמר דיליף גזירה שוה - אנשים אנשים, דגבי מן נמי כתיב ויותירו אנשים.
ומבאר הגאון רבי יעקב קמנצקי זצ"ל: ובדרך צחות אמרתי דהיה קשה לו לרש"י דהנה בכמה מקומות מצינו לדתן ואבירם שהיו שונאים למשה, ובשלמא דתן שפיר שנא אותו מפני שהוכיחו, והתוכחה לפי דעתו היתה רק מפני שרוצה הוא להרגו, אבל אבירם מדוע היה כועס על משה רבינו, והלא אדרבה הוא רב את ריבו (ראה תרגום יונתן בן עוזיאל שדתן היה זה שהכה את אבירם).
וע"ז תירץ רש"י דהם הותירו מן המן, היינו שדימו להתעשר מקימוץ המצוה של אכילת המן, ואם כן כשאמר "מי שמך לאיש שר ושופט" חשש גם אבירם שמא יבקש שכר מהם, ואף שלא לקח מהם לא שור ולא חמור, אף על פי כן מפני חשש זה די להם כבר לשנוא אותו.
והנה דתם ואבירם היו אחים (במדבר כו, פט), ואם כן ילפינן מזה שבין אחים אם יתערב זר, הם ישלימו ביניהם והכעס ישאר על הזר, ודו"ק כי כלל גדול הוא.
