כך נתקבל ה"בני יששכר" לאב"ד בריביטיטש...
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן וגו' (יח, א).
בספר "תולדות מהרצ"א" בו נלקטו תולדותיו של ה"בני יששכר", מסופר בשם הגה"צ רבי יהודה גאטליב זצ"ל אב"ד מישקאלץ, שהיה מקובל בידו ממקורות נאמנים ומגידי אמת, כי כשנקרא ה"בני יששכר" לשמש ברבנות דק"ק ריביטיטש, הנה קשה היה מאוד להשיג את משרת הרבנות שם, כי כל רב אשר היה ברצונו להתקבל שם לאב״ד, היה צריך מקודם לעמוד לבחינה לפני "ראש הקהל" אשר היה בוחן אותו אם הוא "למדן" וגדול בתורה די הצורך, ו"ראש הקהל" הלזה היה עם הארץ ובור ריק, ולא ידע מה דקאמרי רבנן כלל, וכל רב שהתייצב לפניו לבחינה, היה שואל אותו שאלות וקושיות של דברי "בורות" ו"עם הארצות", עד שלא מצאה ידו להשיב לו על שאלותיו, וממילא פסל אותו מלהתקבל שם לאב״ד.
וכאשר היה ברצון ה"בני יששכר" להתקבל שם לרב ואב״ד, היה מוכרח אף הוא לעמוד לפני "ראש הקהל" לבחינה. וכאשר נכנס אל בית ארמונו והתייצב לפניו, שאל אותו ראש הקהל:
האתה זה ראבינער שפירא אשר רוצה להיות כאן רב? השיב לו: כן, אני הוא. שאלו ראש הקהל: האם אתה למדן ויכול ללמוד? השיב רבינו: כן. ושוב שאל ראש הקהל: היודע אתה איזה סדרה קוראים השבוע? השיב רבינו: כן, פרשת יתרו. ומי היה יתרו? יתרו היה "גלח", כהן מדין. וכמה בנות היו לו? שבע בנות. "אם כן", שאלו ראש הקהל, "אם היה יתרו "גלח" – איך היו לו שבע בנות? הלא ידוע שהגלחים אינם נושאים נשים!".
קימט רבינו את מצחו וענה לו ב"חריפות נוראה": הרי מעשה יתרו היה קודם מתן תורה, וצריך לומר שקודם מתן תורה לא היה איסור ל"גלחים" לישא אשה ולהוליד בנים...
נהנה ראש הקהל מתשובתו ה"חריפה" של הבני יששכר, עד שצעק ואמר מתוך התלהבות: אתה באמת למדן גדול ומובהק! אותך ראיתי הגון לישב על כסא הרבנות דריביטיטש!
כך נתקבל ה"בני יששכר" לאב"ד בריביטיטש...
