ואני אפתח לכם פתח כפתחו של "בלעם"!

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וגו' (כד, ה). וברש"י על שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה.

מסופר, בעיירה אחת שבפולין גרו קבוצה גדולה של חסידי גור בזמנו של הרה"ק בעל האמרי אמת זצ"ל. מכיוון שלא היו בידם אמצעיים כספיים להגיע לרבם, היה מנהגם מדי תקופה לקבץ סך מסוים מכל אחד ואחד, עד לכדי סכום של נסיעה בעבור אדם אחד. והיו מטילים גורל בין כל המשתתפים, והעולה בגורל היה זוכה להיות שליח אל הרבי, וכשהיה חוזר מנסיעתו היה חוזר בפניהם דברות קודש – דברי אלקים חיים ממה שמע מפי רבם האמרי אמת זצ"ל.

פעם אחת, עלה בגורל, עם הארץ מופלג. ובקשו ממנו שיוותר על זכותו לטובו אחר שהוא בר הכי להיות מביא וקורא בפניהם ממה שאמר הרבי. אך לא היה אל מי לדבר – כגודל בורותו כך גודל עקשנותו, וטענתו בפיו כיון שהוא השתתף במגבית לנסיעה, הוא לא מוותר בשום אופן על נסיעתו.

כשראו שהוא מתעקש בשלו, הזהירו אותו שלפחות יטה אוזן ויקשיב לכל הגה ומילה היוצא מפי רבם, שיוכל לחזור בפניהם. קם ונסע החסיד הע"ה, ואכן התאמץ מאוד שלא לפספס אף תיבה היוצאת מפי הקודש.

כשחזר ממסעו, נתקבצו כולם סביבו, ובקשו ממנו לחזור על דברי הרבי, פתח את פיו ואמר ברוב חשיבות, כך אמר הרב'ע: "פתחי לי פתח כפתחו של מחט – ואני אפתח לכם פתח כפתחו של - בלעם"!!!

לשווא ניסו להסביר לו, שמה ענין בלעם לזמן דנן – פרשת ויקהל העוסק בהקמת המשכן, ואולי אמר הרבי אחרת, אך הוא בשלו כך אמר הרב'ע ואין רצוני לשנות מדבריו כמלא נימה.

כמובן, ש'חתן דנן' נעשה ללעג ולקלס ונהיה שם ממנו שחוק גדול, אך מאידך כאב לחסידים הרבים על שלא זכו לשמוע לפחות אימרה אחת מפי רבם...

סיפור זה התגלגל מפה לאוזן עד שהגיע לאזני הרה"ק האמרי אמת, והתבטא על חסיד זה שנכונים דבריו, וכך הסביר:

בלעם אמר "מה טובו אהליך יעקב" ואומר רש"י ראה שאין פתחיהם מכוונים, שישראל פותחים פתח רק כפתחו של מחט וה' פותח להם פתח גדול כפתחו של אולם, והיינו "פתחו של בלעם" – שהוא רמז זאת בדבריו...

במשנת רש"י - בפרשתנו