הנותן צדקה בקול רעש גדול – קח ממנו כמה שיותר

ויקחו לי תרומה וגו' (כה, ב). וברש"י לי לשמי.

יש שני מיני נותני צדקה, מי שנותן בחשאי, בצנעה, בסתר. ומי שנותן ברעש, בקולי קולות.

אצל הראשון אומרת התורה: מאת כל איש אשר "ידבנו לבו" — אצל איש כזה אל תדקדק גודל נדבתו, כי העיקר שנותן בכל לבו, כי נדבתו "לי — לשמי", לכבוד השי"ת.

אבל אצל השני: "אשר תקחו מאתם" אם הוא איש כזה שנותן, תקחו מאתם — לשון רבים, שכל אחד ידע מנתינו, אצלו "תקחו" קח מאתו ככל היותר, זהב וכסף