החלב טעונה הדחה, והכלי לבון, והרגל של הפרה נעיצה בקרקע
מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן (א, ב).
פעם אחת הייתי אצל שולחנו של הרה"ק (רבי צדוק) הכהן מלובלין זי"ע בסעודת פורים, והיו שם חסידים שבאו מערי השדה. ובחפצם לשמח את רבם הקדוש בשמחת פורים, התחפש אחד מהם לרב מעיירה קטנה, ואחדים התחפשו לפרנסי העיירה, ויגשו אל הרב הקדוש לדין תורה.
הפרנסים טענו כי הרב שלהם הוא עם הארץ ואינו יודע להורות אף הוראה אחת, והרב באחת כי הוראותיו הם בדיוק על פי דין היורה דעה, וכל רב וגם גאון הגאונים לא יורה אחרת.
אז שאל הכהן את הפורים רב: אמור נא לי את הוראותיך, ענה הפורים רב: באה לפני שאלה שחלבו חלב לתוך כלי מנוקב והפרה תחבה את רגלה לתוך הכלי.
אז שאל אותו הכהן: ומה הורית בזה.
ענה הרב: הוריתי כי החלב טעונה הדחה, והכלי לבון, והרגל של הפרה נעיצה בקרקע...
כשמוע הכהן את הוראתו התחיל לשחק שחוק גדול שארך רגעים אחדים. וכולם אמרו כי מעולם לא ראוהו בחדוה ובשמחה כמו אז!
הפורים רב סיפר לפני הכהן עוד מהוראותיו, אבל מפני שהדבר הזה קרה מלפני ארבעים שנה שכחתי את יתר ההוראות אבל ההוראה ההיא נשארה בזכרוני.
