הדיבור של שבת – נשאר בלוחות הראשונות שנשתברו
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (כ, ז).
"סיפר כבוד קדושת מרן אדמו"ר [הכנסת מרדכי] זצוק"ל מסאדיגורא, מה ששמע בעצמו מאביו מרן אדמו"ר הקדוש והטהור קדושת אהרן זי"ע, עת היותו בשנת תרס"ט במקום המרפא "מארינבאד", ושם ביער נועדו יחדיו אדמו"ר קדושת אהרן זי"ע עם המבדיל בין חיים לחיים הרה"ק מגור שליט"א (=מרן האמרי אמת מגור זי"ע), ובין השיחה שהיתה אז ביניהם... דיברו מענין קדושת שבת.
ענה אדמו"ר קדושת אהרן זי"ע ואמר: איתא במדרש חז"ל ישן [כמדומה שאמר כי ראהו בכתב יד ולא נדפס עדיין], אשר בשעה שנשתברו הלוחות על ידי משה רבינו ע"ה – לא נשארו שום תיבה ואות שלמים, שהיו אותיות פורחות, ונשארו רק שברי לוחות, אולם הדיבור של "זכור את יום השבת לקדשו" נשארו בו כל התיבות והאותיות שלמים. עד כאן לשון המדרש.
ואמר על זה אדמו"ר קדושת אהרן זצ"ל... וזהו הוא הרמז בנוסח התפילה שטבעו חכמים ז"ל בשמונה עשרה דשחרית בשבת "ישמח משה במתנת חלקו וכו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת", פירוש: בשעה שמשה לבדו נשאר עוד לפניך בהר סיני – ושאר ישראל קלקלו וכו', נגרם אשר שני לוחות האבנים "הוריד" בידו, מלשון רדידה ושבירה, שהוכרח משה לשברם בידו עד כדי רדידה, שלא נשארו בהם שום תיבה ואות שלמים, אבל "וכתוב בהם שמירת שבת", הדיבור של שמירת שבת נשאר כתוב בהם בשלימות, ולא נשתברו בו שום תיבה ואות, כי לא חלה עליו השבירה – מחמת שקדושתו היא מלמעלה ואינה תלויה במעשיהם, וכבר היה לישראל אחיזה בהשבת ממרה. עד כאן לשונו הקדוש. ודברי פי חכם חן".
