"א יוד דארף טוהן, נישט אויף טוהן"...
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו (כה, כו).
ויש להבין מפני מה אחז בעקב עשו, הרי לכאורה לא היתה כל תועלת באחיזתו כיון שיצא כבר עשו ראשון ולו משפט הבכורה, ואם כן מה טעם היתה ידו אוחזת בעקב עשו, שהרי אפילו הכי לא היה יכול לפעול מאומה על ידי אחיזתו.
אלא הענין הוא, שכאשר איש הישראלי חפץ לפעול לעצמו דבר מה בכל ענין שהוא,
אזי גם אם לפי ראות עיניו לא יצלח ולא יהיה שכר לפעולתו, ונראה לו שלא יפעל מאומה על ידי מעשהו זה, אפילו הכי, חלילה לו מלהרפות ידיו בכל פעולה שהיא, ולא עליך המלאכה לגמור, שיהודי צריך לעשות ולא להועיל, יעשה עד כמה שידו מגעת, וה' יגמור בעדו, "א יוד דארף טוהן, נישט אויף טוהן, אויף טוהן טוהט אויף דער אויבערשטער".
ומטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשו אחיו, הגם שלפי ראות העין לא היה בכוחו לשנות כבר את סדרי הבריאה, מכל מקום לא מנע עצמו מלעשות פעולה כל שהיא כדי לזכות בבכורה, כי יהודי צריך לעשות עד כמה שידו מגעת ללא חשבונות אם יפעל דבר מה בפעולתו זו אם לאו, ובאמת לסוף עשתה פעולתו פירות ומכר עשו בכורתו ליעקב.
