אמונה וביטחון לא בזמן נתינת צדקה וחסד
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וגו' (כא, ו). וברש"י לי לשמי.
יש לומר בכוונת רש״י בדרך צחות, עפ״י הידוע שכל מידה רעה יכולים לנצלה גם לטוב. וידוע ששאלו להקדוש האלקי הרבי ר׳ בונם מפשיסחא זצ"ל על איזה דבר טוב יכולים לנצל אפיקורסות, ואמר שאפיקורסות יכולים לנצל בשעת נתינת צדקה, כי אז בא היצר ומסית להאדם ואומר לו שבלי הנתינה שלך ג״כ יחיה העני, או הכלה תכנס לחופה וכו'. כי צריך אתה לדעת כי יש בורא עולם ומנהיגו, והוא זן מקרני ראמים עד ביצי כינים, ובטח לא יעזוב את העני הזה שימות ברעב עם שבעה ילדיו ח״ו, או שהכלה היתומה הזאת לא תנשא, אין זה מתקבל על הדעת.
ואומר הרבי ר׳ בונם זצ״ל שע״ז יש לנצל את מדת האפיקורסות כביכול, ואמור לו: לא, אם אני באמת לא אתן להעני הוא ימות, ואם לא אתן להכנסה כלה לא תנשא, ואל תאמר אלי שאסמוך על אמונה בה'.
ובזה יש לומר בדרך צחות שזהו הכוונה בפסוק — "ויקחו לי - לשמי - תרומה" בשעת דיון בענין צדקה ותרומה, אז "ויקחו לי לשמי" קחו אז את שמי הצידה, ואל תערבו אז אותי לומר שאני כבר אעזור, אז אל תהיו מאמינים כי האמונה אז, היא מעצת היצה״ר ודו״ק.
