"אם הרוסי והפולני מתקוטטים, האם זו סיבה שלא אבין את דברי רש"י?"
וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד (מט, טו).
מסופר על אחד חסיד מיוחד מאד של הרה"ק ר' מרדכי מלכוביץ' זי"ע, רבי ישעיה ווילנר זצוק"ל (שקראו לו בכינוי של חיבה רבי ישעיה תמים, על היותו תמים במעשיו). שפעם בעיצומה של מלחמה עזה בין רוסיה לפולין, נשמעו לפתע דפיקות על דלת ביתו של רב העיר. העיר היתה כשדה קרב ממש והיציאה לרחוב היתה מסוכנת ביותר. כשפתח הרב את הדלת ראה מולו את רבי ישעיה. "מה קרה?" שאל הרב בחרדה.
רבי ישעיה עמד שם נושם ונושף, כשהוא מכסה את ראשו במעילו, מכיון שכובעו נפל בדרך. "שום דבר מיוחד" ענה ר' ישעיה. "התקשיתי בהבנת רש"י בגמרא פלונית ובאתי לשאול את הפשט..."
הרב השתומם וקרא: "לכך באים באמצע הלילה, כשבחוץ משתוללת מלחמה עזה?" - ענה לו רבי ישעיה בפשטות. "אם הרוסי והפולני מתקוטטים, האם זו סיבה שלא אבין את דברי רש"י?".
