אלפיים שנה חיכה המלאך שיגיע זמנו לומר שירה...
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (לב, כז).
סיפר לנו תלמיד אחד: כשאמי ז"ל היתה בת 86 שנה היא סבלה ממחלות ויסורים שונים, הראייה והשמיעה התחילו להיחלש, היא הפסיקה לתפקד ונפלה לידי דכאון ומרה שחורה, שאלות של "למה לי חיים?" הסתובבו במוחה, כי הרגישה בעצמה ששוב אין לה כח ואין לה טעם בחיים כאלו, כל התשובות שבני המשפחה ניסו להשיבה, לא נתקבלו על דעתה.
כאשר התייעצתי עם רבינו הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל מה לומר לה בכדי לחזק את רוחה, אמר רבינו להגיד לה כך:
לאחר שהתאבק יעקב אבינו עם המלאך, אמר לו המלאך "שלחני כי עלה השחר", ופירש"י, שהמלאך ביקש לחזור לומר שירה היום, מלאך הזה נברא עם כל שאר המלאכים בששת ימי בראשית, כאלפיים שנה לפני הרגע ההוא, והנה אף שאנחנו לא יודעים בדיוק מה היא פרנסתו של מלאך, אך מכיון שכל הבריות מתפרנסים על ידי השי"ת, א"כ גם מלאכים צריכים פרנסה בכדי להתקיים, ורואים אנחנו מזה שכדאי למלאך להיבראות ולהתפרנס על ידי השי"ת לאלפיים שנה, אך ורק כדי שיוכל לומר שירה לרגע אחד!
והמשיך רבינו, אם האמא שלך היתה מעריכה את הכח של 'אמן יהא שמיה רבא אחד', ברכה אחת, או תפלה או קאפיטל תהילים אחד, היתה מבינה שבשביל זה לבד יש סיבה טובה להקב"ה לפרנס אותה ולכלכלה לאלפי שנים.
כאשר אמרתי לאמי דברים אלו בשם רבינו, היא חשבה וחשבה על זה, ובסוף קבלה את דבריו.
מלים ספורות ופשוטות אלו, הכניסו באשה הכשרה הזאת חוזק ואומץ, ובטוחני שחייה עוד עשרה שנים בזכות דברים של רבינו שסיפרתי לה.
