אכילה ושתיה של יהודים בצוותא חשובה לפני הקב"ה

וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ (יד, כה).

מסופר, פעם פנה אחד אל הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצ"ל: "מדוע עורכים החסידים סעודת ראש חודש ברבים? האם לא היה רצוי יותר לחלק את הכסף של הסעודה הזאת לעניים?".

השיב לו הרבי: "לפי מצוות התורה, יש להפריש "מעשר שני" בשנה הראשונה והשניה לאחר שנת השמיטה. אותו דבר יש לעשות בשנה הרביעית והחמישית. לעומת זאת לא מפרישים "מעשר עני" אלא בשנה השלישית והשישית. מה עושים במעשר שני? עולים עם המעשר או עם דמיו לירושלים ואוכלים ושותים שם בחברת יהודים אחרים. היות ומעשר עני אנו מפרישים שנתיים בלבד, ומעשר שני – ארבע שנים, מכאן ראיה מן התורה כי אכילה ושתיה של יהודים בצוותא חשובה לפני הקב"ה מאשר צדקה.

עולמו של אבא (עמ' רצד)