מקצת מדיני ומנהגי צום שבעה עשר בתמוז
תענית שבעה עשר בתמוז: חייבים להתענות בי"ז בתמוז, מפני דברים הרעים שאירעו בו. והוא מדברי הנביאים כמו שכתוב בפסוק (זכריה ח) 'צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי' וגו', ואמרו חז"ל צום הרביעי זה י"ז בתמוז, שהוא בחדש רביעי למנין החדשים.
בי"ז בתמוז ארעו בו חמש צרות: א'- בו נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר, כמפורש בתורה. ב'- בוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון. ג'- הובקעה העיר בחורבן בית שני. ד'- שרף אפוסטמוס הרשע את התורה. ה'- הועמד צלם בהיכל.
ענין התענית: בכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם וגו'.
ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית, כמו שכתוב באנשי נינוה וירא ה' את מעשיהם, ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא את מעשיהם, ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר. ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם (משנ"ב - סי' תקמט סק"א).
ויש להיזהר ביום זה למעט בשיחה ככל האפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק (יסוד ושורש העבודה - שער תשיעי פי"א).
