האוזן והאצבעות

אנו יודעים ומודעים לכך שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר מִלִּשְׁמֹעַ דִּבּוּרִים אֲסוּרִים.

בְּדַף זֶה לוֹמְדִים דָּבָר מְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר: מַדּוּעַ הַקָּבָּ"ה בָּרָא אֶת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל הַיָּדַיִם, כְּשֶׁהַקָּצֶה שֶׁלָּהֶן צַר וּמְחֻדָּד? כְּדֵי שֶׁאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹעַ, יוּכַל לִתְחֹב אֶת הָאֶצְבַּע לְתוֹךְ הָאֹזֶן וְלֶאֱטֹם אוֹתָהּ, כָּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶת הַדִּבּוּרִים הָאֲסוּרִים...

הַגמרא מוסיפה, שֶׁגַּם בָּאֹזֶן עַצְמָהּ הַקָּבָּ"ה בָּרָא אֶת הַתְּנוּךְ, הַחֵלֶק הָרַךְ בִּקְצֵה הָאֹזֶן, כְּדֵי שֶׁגַּם אוֹתוֹ נִתָּן יִהְיֶה לִתְחֹב לְתוֹךְ הָאֹזֶן וּלְהִמָּנַע מִשְּׁמִיעַת דְּבָרִים אֲסוּרִים.

עוד מלמדנו הגמרא כִּי לְכָל אֶצְבַּע יֵשׁ תַּפְקִיד מְיֻחָד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: בַּ"זֶּרֶת" מָדְדוּ אֶת הַחֹשֶׁן. אֶת הַ"קְּמִיצָה" הִכְנִיס הַכֹּהֵן רִאשׁוֹנָה לְתוֹךְ הַמִּנְחָה שֶׁהֵכִין. בָּ"אַמָּה" מָדְדוּ אֶת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כֵּלָיו. בָּ"אֶצְבַּע" נָתְנוּ דַּם קָרְבַּן חַטָּאת עַל הַמִּזְבֵּחַ. בָּ"אֲגֻדָּל" הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכָךְ שֶׁנָּתְנוּ שֶׁמֶן וְדָם עַל אֲגֻדְּלֵי שֶׁל הַמְּצֹרָע.

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).