מי שכתב לחבירו מכתב, וכתב לו את יום של הספירת העומר של אותו יום - האם שוב אינו יכול לברך בברכה?
שאלה:
בפרשתן (כג, טו) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
קימ''ל אורח חיים סימן תפ''ט סעיף ד' מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה.
וכתב במשנה ברורה סימן תפ''ט ס"ק כ''ב דלכן אינו יכול לספור שוב בברכה, שכבר יצא בזה ידי ספירה למ"ד מצות א"צ כונה ואף דאנן קימ"ל דמצות צריכות כונה, וזה לא כוון לצאת בזה ידי מצוה, לענין ברכה צריך להחמיר ולחוש להך דעה ולא יברך על הספירה שימנה אח"כ, ויש עוד עצה, שיכוין בפירוש שלא לצאת בזה ידי ספירה.
יש לחקור מי שכתב לחבירו מכתב וכתב לו את יום של הספירת העומר של אותו יום האם שוב אינו יכול לספור ספירת העומר בברכה.
תשובה:
הנה בשו"ת הגרעק"א ח"א סימן כ''ט דן לענין סופר ספירת העומר בכתב אי יצא ידי חובתו, וכתב דכיון דקימ"ל דכתיבה לאו כדיבור דמי לא יצא בזה ידי חובתו.
וכתב על זה החתם סופר בגליון השו"ת הגרעק"א הובא בשו"ת כת"ס יו"ד סימן ק''ו ראיה דספירה בכתב גם הוי ספירה: דאל"כ למה ליה בזק וטלאים לשאול המלך, וכן אמאי לא מנה בכתב, וכן יואב ל"ל מנה בכתב, אלא בע"כ דלעולם עובר בלאו, ומדלא יספר משמע בכתב, א"כ עמוד וספור דספירת העומר נמי משמע בכתב, דאין לומר לענין קום ועשה דספירה לא הוי ספירה בכתב ספירה, דא"כ מאי מקשה סתירה בין והיה מספר לאשר לא יספר, נימא דוהי' מספר איירי בכתב, אלא ע"כ דאין הבדל ביניהם, ואפילו אי לגבי שבועה ולימוד תורה לא הוי כתיבה כדיבור, אמנם לענין ספירת העומר יוצא ע"י הכתב.
וכן בברכי יוסף סימן תפ''ט ס''ק י''ד האריך באריכות גדולה מאוד האם ספירה בכתיבה הויא ספירה ושוב אינו יכול לספור בברכה או דילמא בכתב לא הויא ספירה.
ובשערי תשובה סימן תפ''ט ס''ק א' כתב ולענ"ד ברור דאפילו כתב שבעה עשר יום שהם כו' לא יצא כלל אם לא שנתכוין לצאת בכתיבה זו ויש להסתפק קצת ונראה דגם בזה יחזור ויספור בברכה ולא דמי לשאר דוכתי דאף דנימא שם דכתיבה כדבור היינו במקום שהדבור עצמו אינו אלא לגלות מחשבת הלב משא"כ בזה וכמו דלא מהני אם כותב ק"ש ותפלה ובמגילה מבואר להדיא דקריאה בפה בעינן.
ולענין הלכה:
מסקנת אחרונים שחוזר וסופר ובברכה, כי כתיבה לאו כדיבור דמי, והרי זה כמהרהר הספירה שאינו יוצא, שהתורה אמרה "וספרתם לכם".
