חולה הזקוק למים חמים בשבת היכן יחמם, בקומקום חשמלי, או על הגז
שאלה:
חולה שיש בו סכנה הזקוק למים חמים בשבת, עבור שתיית כוס תה, ועומדים לפניו שתי אפשרויות לחמם את המים, בקומקום חשמלי, או להדליק אש בגז, ולהניח עליו סיר עם מים, והכלל בכל האיסורים הנדחים מפני חולה, שיש לעשות את המלאכה הקלה יותר כמבואר ביומא (דף פג ע"א), מה היא המלאכה הקלה יותר?
תשובה:
בהדלקת הגז יש שתי מלאכות, לא מבעיא אם צריך להדליק את הגז עם גפרור, שהוא מדליק אש בגפרור, ואח"כ מדליק עמו את הגז, וגם אם יש לו מצת בגז, הרי קודם הוא עושה פעולה חשמלית במצת, ולאחר מכן הרי זה מדליק את הגז. כמו כן בהדלקת קומקום חשמלי הוא עושה שתי פעולות, הוא מדליק את הקומקום וגם מכבה, ואף שפעולת הכיבוי נעשית מאליה, מ"מ המעשה מתייחס אליו, כיון שזה מתוכנן בעת ההדלקה, שבעוד כמה דקות זה יתכבה בעקבות ההדלקה.
והנה דעת הגרש"ז אוירבאך זצ"ל שבהדלקת חשמל יש בזה מלאכת מבעיר, ודעת החזו"א (או"ח סימן נ סק"ט) שיש בזה מלאכת בונה, ולכאורה לשתי השיטות אין נפקא מינה מה יעשה, כי בשני האופנים יש שתי מלאכות דאורייתא.
אך יתכן שלשיטת החזו"א שיש בהדלקת חשמל מלאכת בונהא, עדיף להדליק את הקומקום, והטעם שמלאכת בונה אינה איסור המפורש בתורה, משא"כ הבערת אש, הוא איסור מפורש, כדכתיב לא תבערו אשב, וכתב הדובב מישרים (ח"ג סימן פב) שאיסור שאינו מפורש בתורה, קל יותר מאיסור המפורש בתורה, ולכן כתב שבשבת תולדה קלה יותר מאב מלאכה, יעו"שג.
וכעין זה כתב הפורת יוסף בסוגין, דתנן ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. שתים שנעלם ממנו הטומאה, שהן ארבע שידע שהוא טמא, אך נעלם ממנו הקודש או המקדש, וכתב הפורת יוסף שנפקא מינה שאם אין לו אלא קרבן אחד, יביא על העלם טומאה, שהוא מפורש בתורה, כמו כן אם צריך להביא ב' קרבנות יקריב תחילה את של העלם טומאה כיון שכתוב מפורש בתורה, משא"כ העלם מקדש נלמד ממנה.
אולם המנחת חינוך (מצוה תצו סק"ג) חידש שכיון שדבר שלמדו זאת חז"ל מדרשא יש בו לאו דלא תסור, ועשה דועשית ככל אשר יורוך, א"כ הוא חמור יותר מדבר המפורש בתורה, כיון שיש בו ריבוי לאו ועשה, ולכן כשמאכילין הקל הקל, צריך להאכילו דבר המפורש בתורה, ולא דבר הנלמד מדרשאד.
אולם הפמ"ג (פתיחה להלכות קריאת שמע) כתב שאם יש לו לקיים מצות עשה גמורה, ודבר שאינו מפורש בתורה, שהוא מצוה בעלמא, דחי העשה הגמורה, למצוה בעלמאה.
והנה כתב הפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ה אות ט) שנפסק בשו"ע (סימן תרח ס"ב) שכל דבר שאין מפורש בתורה, אין צריך למחות, ואמרינן בו מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, וכתב החוות יאיר (סימן קסד) שצידה בשבת אין מוחין כיון שאין מפורש, ולא נראה, שכל הלכה למשה מסיני שמפרש פירוש בקרא, הוה כמפורש ולוקין עלין, עכ"ד. אך יתכן שגם הפמ"ג מודה שהבערה היא יותר מפורשת מאשר שאר אבות מלאכות.
ונראה שבעניננו עדיף להדליק את הקומקום, שאף שכל אב מלאכה נחשב לדבר המפורש בתורה, אולם לא נגד הבערה שהיא מפורשת להדיא, ובפרט דמה שכתב החזו"א שהדלקת החשמל הוא בונה, אין זה אב מלאכה של בונה, אלא תולדה דבונה, וא"כ הבערת אש חמורה ממנה.
