חולה הבא למאפיית מצות, משגיח על הפועלים, האם מקיים בזה "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת"
שאלה: אדם שכל ימיו היה מתאמץ אישית באפיית המצות, כעת חלה והוא על כסא גלגלים, והוא מצטער מאד שלא יכול לקיים בגופו "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז), אולם הוא יכול להתאמץ ולהגיע למאפיית המצות, ולפקח על כל העובדים שיאפו את המצות כדין ולא יתעצלו, האם יתאמץ ויעשה כך, ויקיים בזה את מצות "ושמרתם את המצות".
והנה לגבי מצות "בדיקת חמץ", חולה על כסא גלגלים יכול לקיים מצות בדיקה, אם משגיח על העובדים שיבדקו כדין למרות שהוא לא עושה כלום, האם כך הם הדברים גם לגבי מצות "ושמרתם את המצות"?
תשובה: בשו"ת חתם סופר (או"ח סימן קכח) הקשה למה פסולה אפיית מצות על ידי נכרי, אטו כתיב בתורה "ואפיתם" לשמה, הרי לא כתוב רק "ושמרתם את המצות", דהשימור יהא לשם מצוה, ואם כן יוכל ישראל לעמוד מרחוק, ולשמור לשם מצה, בשלמא בגט כתוב "וכתב לה לשמה", ודרשו חז"ל שתהא כתיבה לשמה, משא"כ באפיית מצות, הרי לא נזכר כלל בתורה הלישה והאפיה, ואם כן למה יצטרכו לשמה?
ונראה ששו"ע הגרש"ז (סימן תנג סט"ו) נתכוין לתרץ קושיא זו, דז"ל: ומהו השימור האמור בתורה? השימור הוא כשרואה [את העיסה] קרובה לבא לידי חימוץ, ישמרנה וישתדל בה שלא תחמיץ, כגון מתחילת לישתה ואילך, שכבר באו עליה מים, והיא קרובה להחמיץ, אם לא ימהר להתעסק בה בידים בלישתה ועריכתה ואפייתה, ישראל בר דעת חייב להתעסק בעסקים הללו לשם מצה, עיין שם. מבואר בדבריו "ששימור" אי אפשר לקיים בהשגחה בלבד, אלא צריך לעשות מעשה של לישה עריכה ואפייה.
וכתב על דברים אלו "הארץ צבי" מקוז'קלוב: מצאתי שכן מבואר גם ברש"י במסכת מנחות דף נג ע"א (בד"ה מנין) "ושימור היינו שיעסוק בבצק כל שעה, כדאמרינן בפסחים (דף מח ע"ב), והנה בפסחים לא מוזכר כלל דשימור היינו שיעסוק בבצק, אך שם איתא דהעסק בבצק מונע חימוץ, ועל פי ההקדמה זו, כתב רש"י דהעסק עצמו חשוב שימור כיון שזה שומרו מלהחמיץ, עכ"ל.
ועדיין צ"ב מה ההבדל בין בדיקת חמץ, שחולה יכול לברך כשמשרתיו בודקין, לבין "ושמרת את המצות", שאת זה אי אפשר לברך כשאחרים עושים את השימור?
ונראה להסביר זאת, כי בדיקת חמץ היא פעולה שלילית שלא יראה ולא ימצא חמץ ברשותינו, בזה אם החולה מסתכל ורואה שהחמץ הושבת, הרי הוא בבדיקה זו השבית, וכמו כן יכול הוא לעשות את הביטול חמץ, מפני שגם ההפקר והביטול בכל ההשבתה הם, מה שאין כן "ושמרתם את המצות" זוהי פעולה קיומית, שהטילה התורה עלינו לשמור את המצה שלא תחמיץ, וזאת ניתן לעשות רק על ידי פעולה חיובית, ע"י לישה ועריכה ואפיה, זה רק הפועל יכול לעשות ולא בעל הבית החולה, הוא יכול לפקח אבל לא לשמור שהבצק ישאר מצה ולא יחמיץ.
לסיכום:
משמעות רש"י במסכת מנחות ומהסברו של ארץ צבי לא קיים החולה מצווה בזה שיתאמץ לפקח על הפועלים, מאחר ושמרתם את המצות פעולה חיובית ואותה הוא לא יכול לקיים לפי מצבו אמנם יקבל שכר.
